שאלה
לכבוד הרב הלל שלום רב,
רציתי לדעת האם אני חייב להגיע ל"וודאות נורמלית" שאשתי טבלה או שמספיק להסביר לה את החשיבות הרבה של הדבר בעיניי ולהסכים שזה באחריותה כמו הרבה דברים שאני לא בודק אותה עליהם?
נראה שזה תלוי עם החובה היא עלי או עלינו כזוג. ואם באופן כללי כזוג אנו מחליטים שבענייני שמים כל אחד אחראי לעצמו. ולא בודקים אחד את השני, אלא רק מגלים את רצוננו זה לפני זה בגילוי לב, אז נשמע לי שזה יכול לחול גם על נושא הטבילה.
בתודה,
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה,
לגבי שאלתך אודות נאמנות האישה לכך שהיא טבלה, זו סוגיה שמופיעה כבר בגמרא (כתובות עב עמוד א):
"דא"ר חיננא בר כהנא אמר שמואל: מנין לנדה שסופרת לעצמה? שנאמר: (ויקרא טו) "וספרה לה שבעת ימים", "לה" לעצמה! "
מדברי הגמרא אנו רואים שזו אחריות שלה לספור ולטבול. והיא נאמנת על כך. אך היא צריכה לומר שהיא עשתה זאת.
וכן פסק השולחן ערוך (יורה דעה סימן קפה סעיף א): "האשה שהיא בחזקת טמאה - אסור לו לבא עליה עד שתאמר לו: טבלתי".
והוסיף הרמ"א על פי הבית יוסף: "ומאחר שעברו ימים שאפשר לה למנות ולטבול – נאמנת".
לגבי רמת האמירה של האישה שהיא טבלה, יש בכך מחלוקת בין הפוסקים כפי שמופיע בספר פתחי תשובה על דברי השולחן ערוך.
ולמעשה כך כתבו פוסקי זמנינו:
הרב עובדיה יוסף זצ"ל בספרו טהרת הבית (חלק א' סימן ד סעיף ב) הכריע שמספיק שאישה עושה סימן לבעלה שמובן ממנו שהיא טהורה.
וכן כתב הרב וואזנר זצ"ל בספרו שיעורי שבט הלוי (סימן קפה אות ב) שמספיק סימן, אך הוסיף שיש מקום להחמיר ולשאול אותה במפורש.
והרב מרדכי אליהו זצ"ל בספרו דרכי טהרה (פרק י"ב הלכה יב עמ' 170) כתב: "יכולה לרמוז לו ברמז מוסכם ביניהם... וראוי לנהוג כן כדי להתרגל לצניעות... וראוי לשים לב לכך שתאמר לו או תרמוז לו... כדי שתצא מחזקת טומאה לחזקת טהרה".
כל זה מדובר בסתם אישה, אך אם איש יודע שאשתו הכשילה אותו באיסור נידה, ושיקרה לו. הנאמנות שלה נפגמת. וצריך לדעת בוודאות שהיא טבלה.