תקיעות בתעסוקה או: איך למדתי שהכל בראש

למה אנחנו תקועים בקריירה? ממה אנחנו מפחדים ומה יש לנו להרוויח מזה? אפרת ליבוביץ' מספרת איך שפעת ואשה המטופלת בלשכת הרווחה גרמו לה להבין מהי תקיעות ואיך יוצאים ממנה

חדשות כיפה אפרת ליבוביץ' 16/10/17 12:25 כו בתשרי התשעח

תקיעות בתעסוקה או: איך למדתי שהכל בראש
תקיעות בתעסוקה, צילום: shutterstock

ליוויתי פעם אשה בת 40, גרושה לגבר שלא עשה לה חיים קלים בכלל. דירת עמידר קטנה, מטופלת שנים בלשכת הרווחה. האשה הזאת היתה המורה הכי גדולה שלי ליציאה מהתקיעות. כשפגשתי אותה היא עבדה בסופרמרקט בעיר, עברה תהליך טיפולי והרגישה שהיא מיצתה את העבודה ורוצה לעשות משהו אחר, לעבוד בתחום שבו היא תרגיש עשיה אמיתית וחיבור. האמת? הייתי קצת סקפטית. אבל היא היתה כל כך נחושה ומלאת  מוטיבציה שאמרתי "יאללה ננסה, מה כבר יכול להיות"? ושילבתי אותה בתכנית 'תעסוקה לרווחה' מטעם לשכת הרווחה ועמותת 'בעצמי'.

בתוך שנה האשה הזאת ניצלה את התוכנית התעסוקתית עד תום: למדה קורסי אימון והעצמה, עקפה כל מכשול ומחסום - אם בירוקרטי ואם מחשבתי או שיווקי. כשלא היתה לה קליניקה היא נסעה לבתים של אנשים לטפל אצלם והשיגה יתרון משמעותי, פרסמה, שיווקה והתחילה להנחות סדנאות ולקדם נשים. היא פשוט פרצה קדימה! הציעו לה להתקדם בסניף שבו עבדה שנים אבל היא ידעה שהיא רוצה לפרוץ קדימה ולעשות את מה שהיא באמת אוהבת ואכן זה מה שהיא עשתה. 

עד היום אני עוקבת אחריה ומתפעלת נורא - זו הפעם הראשונה שהבנתי שתקיעות זה רק בראש! כי ברגע שנפתחה לה תפיסה אחרת על עצמה, הכל פשוט התחיל להיפתח והיא עשתה שינוי מדהים ולא ייאמן. 

למה אנשים תקועים? הם בעיקר מפחדים. מפחדים לשנות, מפחדים להיכשל, מפחדים מתגובות חיצוניות וממה יגידו, מפחדים לצאת מאזור הנוחות... יש לכולנו סיבות בשפע להישאר בתקיעות. בפועל, מתסכל מאוד להרגיש תקוע. זה מרגיש רע, זה מרגיש חנוק, המקום כבר קטן עלי, כמו חליפה לוחצת מידי, כזאת שמבינים שכבר מזמן היא לא במידה אבל קשה להיפרד. האמת שקשה ללא מעט מאיתנו להיפרד מהמוכר גם אם הוא לא הכי נוח. הביצה אמנם קצת מסריחה אבל לפחות אני מכיר אותה.

אז האמת היא שחוץ מזה שאנחנו מפחדים יש לנו גם רווח מזה. ולפני שמתחילים לזרוק עלי עגבניות אני אסביר...

פעם כשהיינו זוג צעיר מאוד הייתי חולה במיטה. כאב לי הראש והגרון והייתי די מסכנה. נורא כעסתי שבעלי לא מספיק מרחם עלי ומטפל בי כיאות. תוך כדי שאני הולכת ומרחמת על עצמי יותר ויותר שמתי לב לתופעה די מעניינת: כשאני לבד בבית אני דווקא יחסית בסדר. אמנם לא מרגישה טוב אבל בסדר. ואיך שהוא נכנס בדלת פתאום אני עייפה יותר, כאובה יותר, פיזית אני סובלת יותר. 

אז הייתי לרגע אחד אמיתית עם עצמי וניסיתי להבין איך זה יכול להיות? מה הסיפור שלי? כששאלתי את עצמי מה אני רוצה באמת גיליתי שאני מאוד רוצה יחס אמפתי ואכפתי. כנראה שאצלי דאגה ורחמים היו קשורים לאמפתיה ויחס אישי. באותו רגע החלטתי שלא מתאים לי לסחוט יחס דרך רחמים וחולי ושאם אני רוצה יחס מבעלי אפשר פשוט להזמין בייביסיטר ולצאת יחד או לעשות משהו נחמד. והמדהים הוא שזה עבד. התופעה המוזרה ההיא פסקה. 

אף פעם לא חשבתי שיש לי מה להרוויח משפעת אבל מסתבר שהמוח שלנו מתוחכם יותר. גיליתי עם השנים שאנחנו לא מבזבזים סתם אנרגיה ואם אין לי רווח, אני פשוט אזוז משם. אנחנו בסך הכל יצורים די אינטרסנטים לפעמים. 

כשאני מתחילה לנהל רגע שיחה עם התקיעות ואני שואלת את עצמי מה יש שם, ממה אני מפחדת להתמודד, מה זה נותן לי העובדה שאני לא מתמודדת ונשארת בתקיעות שלי, הרבה פעמים אני אגלה תשובות מעניינות מאוד על עצמי. לפעמים זה נותן לי שליטה, לפעמים זה מאפשר לי לרחם על עצמי ולא לקחת אחריות, לפעמים זה מאפשר לי לקבל יחס ואמפתיה מאחרים ולפעמים אני מתה מפחד לשחרר ולהאמין שבאמת יגיע לי משהו טוב יותר ושאני מסוגלת להתמודד עם מה שיבוא. 

עוד שאלה משמעותית היא: על מה אני צריך להתגבר כדי להיות במקום שאני רוצה. מה צריך לקרות בשביל זה? ממה אני צריך להיפטר אולי... 

הרבה פעמים כשאנשים באים להכוונה תעסוקתית הם רוצים ידע ופתרונות טכניים לתקיעות. אבל עם השנים הבנתי שזה ממש לא טכני. תקיעות היא בנפש. לא אחת צריך לשחרר משהו בתפיסה כדי שיכנס משהו חדש. מה שמזיז תקיעות היא חשיבה שונה ולאו דווקא עשיה שונה.

שתהיה לנו שנה של תזוזה אמיתית במחשבה והתחדשות. 


לטורים הקודמים

 

אפרת ליבוביץ

אפרת ליבוביץ' צילום: באדיבות המצולמת


אפרת ליבוביץ' היא מנהלת פרויקטים, מנחה ומלווה תעסוקתית "אקומנא" בע"מ 

efrat@acumana.co.il, מוזמנים לדף הפייסבוק שלנו "אקומנא- חשיבה שתזיז אותך"

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן