חדשות כיפה

כשהמלווה התעסוקתית מחפשת תעסוקה

גם אפרת ליבוביץ', מלווה תעסוקתית, מרגישה צורך להחליף עבודות, וגם היא מרגישה לפעמים אבודה. האם לעזוב תפקיד למרות שהוא נוח? ועל מה לעולם לא תתפשר? ואיך יודעים על מה להתעקש במשא ומתן?

הגיע הזמן לעבודה חדשה

צילום: shutterstock

פעם חשבתי לפתוח בלוג על מלווה תעסוקתית שמחפשת תעסוקה. 

כי בעוד שהרבה מלווים או יועצים תעסוקתיים מציגים את עצמם ככאלה שכבר מצאו את עצמם, הצליחו, ועכשיו מעבירים הלאה את הידע,  אני תמיד מרגישה שאני עוד לא באמת יודעת לגמרי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה. לאט לאט אני מגלה את עצמי, את היכולות שלי ומה אני אוהבת לעשות ולהיות בתחומים שונים, ומעבירה את זה הלאה. כך שאני כל הזמן מחפשת עוד אופציות ודרכים להתקדם ויש לא מעט שינויים בחיי.  

זה עובד יפה בסך הכל, כי עובדה שיש תוצאות יפות, אבל תמיד מסתכל אותי ה"מה יהיה אתך בסוף?"  ומתי החיפוש הזה יסתיים אם בכלל... מה שכן, אני מנצלת את הבמה הזאת לשתף אתכם במסע שלי ומקווה שזה יועיל גם לאלו מכם שמחפשים כרגע עבודה חדשה או נוספת. 

לאחרונה גיליתי שאדם ממוצע יעבור כ 14 מקומות עבודה בימי חייו, יש כאלה שיותר ויש כאלה שפחות. בנוסף, מסתבר שמעסיקים היום פחות  מתלהבים ממי שנשאר כל חייו באותה עבודה. הם מחפשים אדם שהתנסה בכמה תחומים, פיתח את עצמו וקיבל ידע בתפקידים שונים ויכול להביא ערך מוסף לתפקיד. כשאני קוראת את הנתונים האלה זה כבר מתחיל להוריד לי קצת לחץ... בכל זאת קשה לי להישאר בתפקיד או במקום עבודה שאני רק "עובדת" בו. אם זה בלי הלב אני לא יכולה להיות בו. יש כאלה שיראו בזה יתרון ויש כאלה שיראו בזה חיסרון - אני די התאכזבתי מזה שיש לי קושי להישאר במקום עבודה רק כי הוא נוח לי או כי אני כבר ממש יודעת את התפקיד טוב. אחרי תקופה שבה אני מוכיחה את עצמי ומשיגה את המטרות אני מתחילה לחפש מה הלאה. 

זה לא פשוט לחיות כך כשיש לך משפחה וילדים וגם את צריכה לפרנס, ויש שיגידו שזה פינוק. אבל מבחינתי זה צורך מהותי! אם אין לי יכולת להתפתח בתפקיד שאני מחוברת למטרות שלו, אני לא יכולה להיות שם. למה? ככה... למדתי עם השנים לכבד את מה שאני ולתת לצרכים האלה מקום בלי להתייחס אליהם בשיפוטיות או בביקורת. החסרונות שלי הם גם היתרונות שלי וזאת תובנה חשובה שהגעתי אליה ואני מעבירה אותה גם לכם.  

אז אחרי שהבנתי שאני לא מאלה שיכולים להחזיק עשר שנים במקום עבודה אחד (לגבי חמש אני עוד בהתלבטות ותלוי כמה התפקיד מעניין ומתפתח), ואחרי שהשלמתי עם זה שאני חייבת גמישות בעבודה, תפקיד עם משמעות ושאני חייבת להזדהות עם הארגון, התחלתי לחשוב מה משמעותי לי מבחינת שכר ותנאים. 

באופן עקרוני עשיתי לי מין סולם צרכים: ישבתי לכתוב את כל הדברים שמשמעותיים לי במקום העבודה: יציבות תעסוקתית, תנאים סוציאליים, קרבה לבית, שכר, הרצון שלי לעבוד עם צוות מגובש ולהתנסות בתפקיד משמעותי, משרת אמון, התפתחות בתפקיד וכו'. אם אתם עושים את זה בבית, קחו דף ועט ותכתבו מה  משמעותי לכם: תפקיד שאוכל ללמוד בו, שמחייב הכשרה ותואר, תפקיד יוקרתי, רכב חייב להיות תנאי בסיסי, עבודה רק עם אנשים או עבודה מול מחשב, תפקיד צוות או פיתוח והדרכה מול תפקיד נוח ומסודר... כל אחד ומה שחשוב לו. 

אחרי הרשימה המכובדת התחלתי למחוק מה שהכי פחות משמעותי מבחינתי ושאני יכולה להתפשר עליו. נשארתי עם רשימה מצומצמת אך עדיין יפה של דרישות ורצונות. השלב הבא הוא להבין מה באמת מהותי לי ומהם שלושת הדברים עליהם אני לא אוכל להתפשר! 

עם הדרישות האלה אני מחפשת את התפקיד הבא. ככל שאני יודעת יותר מה הצרכים האמיתיים שלי, מתברר לי יותר מה אופי התפקיד שאני מחפשת ואיפה ניתן למצוא תפקידים כאלה. 

ככה קל לי יותר לדעת מה אני מסננת מראש ומה אני באמת רוצה, וכשאני כבר מגיעה לראיון ברור לי על מה אני יכולה להתפשר במשא ומתן ומה מבחינתי תנאי. כך גדל הסיכוי להשתלב בעבודה הבאה שתהיה נכונה עבורי לאורך זמן ארוך יותר, ולהמנע מלהשתלב מראש במקום שבו התפשרתי על דברים מהותיים, דבר שמייצר תסכול ותחלופה גבוהה. 

מקווה מאוד לשמוע מכם בתגובות האם התרגיל הזה עזר לכם להתמקד? האם יש לכם עוד רעיונות שיכולים לסייע במיקוד תעסוקתי מהניסיון שלכם? אולי לא התחברתם... מוזמנים להגיב כאן ובפרטי. בהצלחה!

אפרת ליבוביץ

אפרת ליבוביץ' צילום: באדיבות המצולמת

אפרת ליבוביץ' היא מנהלת פרויקטים, מנחה ומלווה תעסוקתית "אקומנא" בע"מ, efrat@acumana.co.il, מוזמנים לדף הפייסבוק שלנו "אקומנא- חשיבה שתזיז אותך"

לטורים קודמים

 

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר