מדינת ישראל כמדינה יהודית

מבוא:
כותרת פעולתה של הציונות הדתית צריכה להיות מדינת ישראל כמדינה יהודית. דגל זה מחולק לשני נושאים: ראשון בהם הוא השאיפה האידיאלית, לכינונה של מדינה יהודית מלאה. שני בהם הוא מימוש רעיון זה כיום, בשעה שאחוזים ניכרים ממדינת ישראל אינם חלק מחזון זה, והציונות הדתית היא קבוצת מיעוט די שולית.
בהעמדת מדינת ישראל כמדינה יהודית מודגש מחדש עניין מקומו של הפרט בתוך כלל ישראל, ומצוות הקמת מדינת ישראל. עמדה זו מחייבת גם התמודדות עם השאלות הרלוונטיות של מדינת ישראל.

מדינת ישראל כמדינה יהודית – השאיפה האידיאלית:
תנועה ללא חזון ומגמה אינה בעלת זכות קיום.
עיקר העיסוק בשאלה זו הוא העיסוק התיאורטי – תורני. קיים צורך דחוף בניסוח "מדינת היהודים" העדכני, הכרעה לאן אנו שואפים, מה יהיו מנגנוני השלטון, דרכי הפסיקה ההלכתיח, מעמד המיעוטים, המקדש והמלוכה ושאלות רבות העומדות על הפרק. מאז ימי הרבנים הרצוג, גורן, נריה וישראלי זכר צדיקים לברכה הופסקה המחשבה הרעיונית ובירור שאלות אלו.
אין צורך בהקמת מוסד, אלא בדחיפה מתמדת של דיונים, כינוסים, ביטאונים, ועידות וכדו', שעניינים לעסוק בתחומים אלה. הגופים עצמם קיימים, ויש צורף בגוף דוחף ותומך.

מדינת ישראל כמדינה יהודית – המימוש האפשרי כיום:
הציונות הדתית אינה יכולה לפעול למען כינון מדינה יהודית היום אם לא תגדיר לעצמה מה ניתן לממש מתוך רעיון זה, את מה יש להקפיא (תוך הקפדה על אי-ביצוע פעולות בלתי הפיכות), ומה מחייב דיון פנימי מחודש.
צורך חיוני הוא להבחין בעולם המשתנה שנגד עינינו. עקרונות כמו: חופש הבחירה, זכויות הפרט, הפרטת החקיקה, העצמיות, מוסר וצדק וכדו' הם חלק בלתי נפרד מהעולם בו אנו חיים, ובשל כך ישנו פיחות כללי בדרכי הפעולה הקודמות כמו: חקיקה, כפיה, הסברה לאומית וכדו'. למעלה מכך – אידיאולוגיית הלאום צרפה לעצמה יסודות נוספים: הפרט, החריג, המיעוט, המימוש, הרצון העצמי, ולא ניתן להמשיך בדרך הקודמת.
חייבים להסתגל לעולם של בחירה ושל שוק חופשי, בו קובעים בעיקר כוחות השוק, המושפעים מרלוונטיות, אמת פנימית, עיסוק רב-תחומי, צדק חברתי ותרבותיות.

משמעויות מעשיות:
1. צמצום החקיקה ובנייתה על הסכמה יותר מאשר על ניצול כוח (הן מסיבות אמיתיות והן בשל חוסר יעילותה של החקיקה בעולם מופרט).
2. התמודדות על רשות הרבים הציבורית במגוון רחב של נושאים, בו אין אנו רק תובעים אלא גם נתבעים ומקבלים אחריות, כמו: מוסר וצדק ציבורי, חוק ומשפט; הגנה על הפרט - חזרה למרכז ההוויה הישראלית.
3. ניסוח הצעתה של הציונות הדתית לפתרון ההתנגשות בין עולם החזון האידיאלי שלה לבין המציאות: הגיור, מעמד המיעוטים, עגונות ופסולי חיתון, שבת וכדו'. בכל מקרה, יש לחדול מעצימת העיניים המתעלמת מההתמוטטות המעשית הקיימת בכל התחומים האלה.
4. העמדת הנושאים היהודיים בעוצמה המרבית בתנאים של שוק חופשי: נישואין (דוגמת 'צהר'); פעילות חינוכית ('אל עמי'); גיור; חסד חברתי (אורות חסד) וכדו'. במסגרת זו הקפדה מתמדת לצרוף חוקים סוציאליים לכל ההצעות בענייני דת ומדינה. הקמת תנועת תשובה ציונית דתית.
5. הקמת מערכות ציונות דתיות מרובות כמו: עורכי דין המעניקים ייעוץ משפטי, רואי חשבון המתגייסים למען עמותות, פסיכולוגים בתחום חיי המשפחה; איגודי יוצרים ומערכות תרבותיות ותקשורתיות לא מסתגרות.
6. הצבת קוים אדומים מהם הציונות הדתית אינה זזה, כשהעוצמה הנמצאת בדברים נובעת מהצורך החיוני בציונות הדתית ולא מניסיון לכפייה, כמו: בנות בצבא, תקשורת בשבת וכדו'. בלא קוים אדומים לא ניתן לנהל מערכה של בחירה.
7. לכל זה חייב להצטרף בירור רעיוני עמוק בתחומים השונים, כמו: האם קיימת יכולת להתפשר בענייני שמיים; דרכי קבלת ההכרעות ומעמד הרבנות וכדו'.