ערפדים. אותם יצורי חושך, דרקולה, עטלפים, בטמן, אגדות ילדים, סיפורים.
מי היה מאמין שערפדים קיימים אצלנו?! בתנ"ך?! במסורת היהודית?!
מי היה מאמין שעשו היה ערפד?
אינני יודע מתי זה קרה, עשו נולד בן תמותה, אך משהו קרה לו בילדותו.
כבר בתולדות (כ"ה, כ"ז) מסופר "ויהי עשו איש יודע ציד איש..." ומסופר במדרש רבה (פרשה ס"ג י') "עשו היה צד את הבריות בפיו" מטאפורה? אולי, ואולי לא...
בהמשך מסופר על עשו שמבקש מיעקב "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה" (כ"ה, ל'). הפירוש הפשוט מסביר שמדובר בנזיד עדשים, אבל באמת, אתם חושבים שעשו היה מוכר את כל זכויות הבכורה שלו בשביל כוס של מרק עדשים? לא נראה לי! ענין מכירת הבכורה נאמר במדרש רבה "מה ראה יעקב אבינו שנתן נפשו על הבכורה? (ס"ג י"ג) והרי לא יעלה על הדעת שנפשו הייתה כוס מרק? אלא, אנו רואים בדברים "הדם הוא הנפש" (י"ב כ"ג), כלומר, "האדום האדום" כפל הלשון מדבר לא על נזיד העדשים שיעקב הבין, אלא, על דם.
בהמשך הסיפור עשו ויעקב נפגשים לאחר פרק זמן ארוך "וירץ עשו לקראתו, ויחבקהו ויפול על צוואריו וישקהו ויבכו" (ל"ג, ז') ואומר המדרש - שיש נקוד על ה"ש" ב"וישקהו" ומסבירים - "מלמד שלא בא לנשקו אלא לנשכו ונעשה צווארו של יעקב אבינו לשיש וקהו שיניו של אותו רשע". ערפדים נושכים אנשים בצואר, עורקים ראשיים, הרבה דם.
מסופר על מפגש של יעקב עם מלאך לפני שעבר את היבוק "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר" (ל"ב, כ"ה), רש"י מביא מדרש שאומר לנו שהיה זה שרו של עשו.
צריך להבין שערפדים אינם עובדים לבד. לכל ערפד יש את היכולת להפוך אדם אחר להיות ערפד. (על ידי חילוף חומרים ומחזוריות הדם בין שני הגופים). יעקב נאבק עם המלאך והמלאך רואה שהוא מפסיד והוא מבקש "שלחני כי עלה השחר" - ערפדים במיוחד בתחילת ההתפתחות שלהם אינם יכולים לפעול באור יום, רק בלילה. לאט לאט נהיים יותר ויותר חסינים לאור. (רש"י מפרש שהמלאך היה צריך להגיד שירה לה' ביום. אולי, ואולי לא...)
יעקב מבקש ברכה מהמלאך והמלאך מברך אותו שיקרא שמו ישראל "כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל" מה זה אומר? או שנאבק עם אנשים או עם אלוהים? ערפד זה השילוב המושלם בין יצור בן תמותה ובין יצור אלוהי, שחי לנצח.
ערפדים נולדים כבני אדם נהפכים ליצורים בני אלמוות וזוהי המשמעות של אלוהים ואנשים.
השאלה הנשאלת היא, אם ערפדים חיים לנצח, איפה עשו כיום, ולמה מסופר שהוא מת?!
ערפדים אינם מתים מוות טבעי, הם יכולים למות.
מסופר בגמרא במסכת סוטה דף י"ג עמוד ב' - שבאו לקבור את יעקב במערת המכפלה ועשו עמד בפתח ואמר שהקבר במערה שייך לו (ערפדים משתמשים יום-יום בחלקות קבורה, בארונות המתים) ושהוא לא מכר את חלקת הקבורה שלו עם הבכורה. שלחו את נפתלי (איילה שלוחה) לרוץ למצרים להביא את שטר המכירה. בינתיים חושים בן דן חשב שזה בזיון המת, שיעקב שוכב ולא קוברים אותו, אז הוא לקח קולפא (רש"י מפרש גולפיא - מקל עץ) הרג אותו והוריד לו את הראש. ללא עשו קברו את יעקב ואח"כ נעשה נס וראשו של עשו התגלגל פנימה לתוך מערת המכפלה. שם עד היום יש שלט שמראה את מקום קבורתו של ראשו של עשו.
בידוע הדרך היחידה להרוג ערפד היא לתקוע יתד עץ (מקל) בלב ולהוריד לו את הראש כך שהוא מאבד צלם כל אנוש.
מוזר שדווקא עשו מצא את מותו כך, נכון?
אז למה אף-אחד עוד לא עלה על העובדה שעשו היה ערפד?
כל ההיסטוריה שלנו, היהודים, רודפים אותנו, מעלילים עלינו עלילות דם. דם היה נושא מאד רגיש ליהודים, אך הזמנים השתנו, עמדנו מאחורי הגולם מפראג, דיבוקים, תופעות העלאת שדים, ענקים ועוד הרבה דברים מוזרים. הגיע הזמן לקום ולעמוד מאחורי ערפדים.
אני לא יודע אם יש ערפדים בעולם או לא, אם עשו היה ערפד או לא, וזה לא משנה, מה שכן משנה הוא שכל דבר בחיינו אנחנו צריכים לפעמים לעצור ולשאול , לחשוב, אולי אפילו להטיל ספק!
אל תבינו אותי לא נכון, חשוב לדעת לקבל מרות ודעות במיוחד של רבנים גדולים, מפרשים ופוסקים שיודעים וידעו הרבה יותר מאיתנו, אבל חשוב גם לשאול, לחשוב.
חשוב שלכם, לכל אחד מכם, יהיה חלק באמונה ובעולם הדתי שלו, שלא הכל יהיה דבר שנולדתם לתוכו, שאמרו לכם לקיים, שמכריחים אתכם לעשות או שלא חשבתם על זה בכלל ופשוט עושים, עונים תשובות מוכנות מראש, ממוחשבות.
אני מאמין שהדרך לאמת היא דרך הפתיחות, דרך השאלות.