הם יושבים אצלנו בסלון הבית ומתווכחים. הצעקות שלהם - עד לב השמים . בחשש מה אני אומרת לבעלי הרב: 'מה יגידו השכנים? מה הם יחשבו?'
'לשכנים את דואגת?' עונה לי אישי העייף , 'אולי תדאגי לילדים של הזוג הזה , שלא יגוועו ברעב , שיקבלו מה שצריך, שלאישה יהיה מספיק כסף.'
איך זה שהתחלפו לזוג הזה הכיסופים בכסף?
את משחק המילים בין כסף לכיסופים שמעתי מפי הרבנית רבקה שפירא בקורס לזוגיות. נוהגת היתה להסביר, שהכסף מחליף את הכיסופים. נשים, אם הן לא מקבלות מספיק אהבה, מספיק תשומת לב, תמצאי אותן בקניון, מחפשות שמלה חדשה, כדי להתחדש.
למה בדיוק אנו נכספים??לא תמיד ידוע לנו. זה לא ברור מספיק. אבל כשנדבר על כסף אנחנו מאד ממוקדים. אולי אי שם בדורות הקודמים הבינו באינטואיציה שכסף עובר לסוחר מחליף את הכיסופים הטמונים בלב האדם . מתובנה זו בא שמו.
כשזוג אוהב מתחתן, בדרך כלל, פחות חשוב להם הנושא הכספי . אולי הוריהם עלולים לפרק שדוך, כשהם מתווכחים על אולם, מנות, להקה וצלם. גם להורים יש כיסופים, ומערכת ציפיות לא ממומשות. איך, איך קרה שהבת המושלמת שלהם לקחה כזה חתן , בכלל לא ברמה שלה, או של המשפחה... כן, גם זה קורה במחוזותינו. אבל לעומתם יש זוגות , חתן וכלה ,שאומרים לי: דוגרי, הלוואי ויכולנו להתחתן ברבנות. מי צריך את כל הבוג'ראס הזה?
הם מתחתנים צעירים ומסתפקים במועט. דירה קטנה, מיטות יד שניה, על סלון בכלל מי חולם, והמטבח הוא מטר על מטר. האהבה שלהם מספיקה להם.
איך שהוא באמצע החיים, כשהם באים להתגרש, הם רבים על כל אגורה, ואז הבעיה העיקרית תהיה הכסף.
כמה תיתן לי וכמה תיתן לו. עורכי דינים שגובים הון עבור הסדר ממון וחלוקת רכוש, ובדרך מתבזבז הרבה כסף.
זוג נשוי שמחלק רכוש, תמיד מפסיד. כל אחד מהם לא יוכל לקנות דירה. אם תשאיר את האישה והילדים בדירה, מה אתה תעשה? איפה תגור, איך תראה את הילדים.
ידוע שהרבה זוגות לא מתגרשים כי זה לא משתלם כלכלית. אינני טוענת שבכל מקרה לא להתגרש ולהמשיך לסבול.
אז מה אני מציעה?
להוציא את הכסף על הכיסופים. על הרומנטיקה הנכספת, על סדנאות שילמדו אותי להכיר את עצמי, להכיר את בן זוגי. תוציאו את הכסף בשלב הכיסופים, על דברים שיעזרו לכם לממש כיסופים, כי אחרת תגיעו לוויכוחים על כסף.
אני אומרת לאישה שבאה להתלונן: תרשמי לקורס! לסדנא: היא עונה לי מתחמקת - אין לה זמן ואין לה כסף...
אינני בטוחה שבשלב שבו זוג מחליט להתגרש, הם מסוגלים לשמוע לעצות ולקרא כתבות. אבל בואו ונחשוב על הדור הצעיר יותר.
לא מזמן העברתי שיחה לשמיניסטיות מאחת האולפנות ,בנושא המשפחה. דברנו על משפחה, זוגיות, גיל הנישואין. בנות שמונה עשרה הן נשים קטנות וחכמות. הן כבר מודעות לקשיי החיים, למטלות הצפויות להן והן דואגות איך תשלבנה בין לימודים ,עבודה ,נישואין וילדים. הבטחתי להן, (ה' יעזור לי) שבימינו גם הגברים הצעירים מודעים לכך שצריך וראוי לעשות עם האישה הכול ביחד. לסייע, לקחת חלק, להשתתף בנטל. להיות אחד בשביל השנייה. להגשים מאווים, משאלות וכיסופים. הבטחתי. אבל אינני בטוחה שיש מי שבאמת יקיים.
כי בעוד הבנות שומעות אין ספור הרצאות ושיחות והן מודעות לנושאים השונים, הבנים, בשלב זה של החיים ,רחוקים מאד מהבנה מה זו אישה, מה היא רוצה, מה היא צריכה, ואיך אני בונה אתה בית בעידן חדש של שיוויוניות.
אם אנו לוקחים אחריות על הדור הצעיר, חייב להישמר איזון בין שני המינים, בהכרה של הכיסופים משני הצדדים כבר בשלב הגיל הצעיר. עלינו להשקיע במודעות לכיסופים כדי שלא נמצא את עצמנו כל הימים ביעוץ מול זוגות שרבים אחד עם השני ומדברים רק על כסף.