המושג "שידוך = חתונה" כבר מזמן אינו התוצאה היחידה הנובעת מתורת היחסים הזוגית. שעות, ימים חודשים ושנים מקופלים בחוויות השידוכים שלנו, בהיבטים של יחסי האדם החורג מעצמו אל הזולת.
"דייטולוגיה" ממוקדת ב'תהליך' ולאו דווקא ב'תוצאה'. ובא לידי ביטוי ב "קביעת עיתים" - בקשר קבוע ובתקשורת מעצימה באימון, בליווי ובהכוונת תהליכי ההיכרויות. הייתי קוראת לזה בשפה העכשווית שהשדכן הוא ה'מטען' של משתדך, ממנו הוא שואב כוח, ושואב חכמה, הוא רואה בו את הרול מוד לרומם, לתווך, ולכוון בגובה העיניים לגעת בעדינות בנשמות, בלב מאיר ועוד אלמנטים מרוממים שבאים מאהבה, הכלה והבנה שמגרד את המקומות הכי נקיים בנשמה ונכנס אל תוך הלב.
הנה דוגמא להודעה שקיבלתי לאחרונה - ביום שישי , עמוס במיוחד בעיצומן של ההכנות לשבת ופתאום - הודעה: "צריכה אותך דחוף, נראה לי שזה נגמר(?)"
"נפגשנו אתמול והיה מדהים. אבל היום בבוקר, סתם במקרה, פגשתי חברים משותפים שלנו מהאוניברסיטה ונודע לי שממש לפני הפגישה שלנו הוא ישב איתם וסיפר שהוא מפחד להתקדם מהר בקשר שלנו. ולא רק זה אלא שדקה לפני הדייט שלנו הוא זרם איתם כאשר הם גלשו וסרקו ביחד אתרי היכרויות. אני לא מאמינה... אני הולכת לגמור איתו היום".
מייד השבתי לה : "תכף מתקשרת אלייך" - הם יוצאים כבר חודשיים שבמהלכם התעדכנתי במרקם יחסים שהולך ונרקם באופן טוב שמצחיק לה את הלב. ופתאום היא מוכנה ללחוץ על כפתור ה'דליט' תוך שנייה וחצי. ואני יודעת שאם אאפשר לה לעשות את זה, נשחזר את אותו ריטואל ישן שבגללו היא לבד, אותו הרגל שמחבל לה שוב ושוב ומשאיר אותה במדרון חלקלק של אל חזור כאשר כל מיני דפוסי התנהגות קופצים להם אוטומטית, וכשהלב מזהה סכנת פגיעה ממהרים "לשבור את הכלים" והאוטומט קורא למהר ולהיפרד.
אין ספק שזירת הרווקות הופכת עם הזמן לשגרה של התנהלות. הלבטים הם עוד חלון שנפתח על הצג שמספק איזו אשליה שיש מיליון אופציות בחוץ ואולי אפשר למצוא משהו טוב יותר. אבל דייט עשירי הוא גם השלב שבו אני אומרת: רגע, להאט, לשחרר את החשש, לאפשר מקום לקבל החלטה. אם זה מתקדם וכ"כ טוב לך - שחררי. תהיי באמת בקשר החדש ותני הזדמנות לעצמכם להכיר.
צריך לתפוס עד כמה הרפרוף הרגשי מאיים על הביחד ומעורר את האוטומט הלא מודע החושש לפגוש את הלא נודע. החיים הם אוסף של דילמות ועלינו להיות ערוכים להתנגד למכשולים. הרגש המתעתע, קם על יוצרו ועשוי לשבש את היכולת להתמסר להיכרות. צריך לאפשר את תורת היחסים לתת הזדמנות ללכת קרוב כדי להגיע רחוק. ולדעת שגם מה שנראה כאכזבה עשוי להיות מַתָּנָה מהסיטואציה שארעה. הַמְתָּנָה מתונה יוצרת מרחב נפשי המאפשרת לבן הזוג יכולת להתקרב, להיכנס, להתקדם, להמשיך, להימשך בהדרגה ולהשתוקק להישאר ביחד.
"יש אדם רואה הכל באור ורוד ורוד / זה לא טוב אומרים כולם אפילו רע מאד. / יש אדם רואה הכל באפלה קודרת, / זו אותה המחלה רק בצורה אחרת. / אל תרכיבו משקפיים, / לא קודרות ולא שמחות, / הסתכלו נא בעיניים, / בעיניים פקוחות..." (נתן אלתרמן, 'סיום')
הם המשיכו בעיניים פקוחות ונתנו צ'אנס לאהבה שלהם להתפתח וממש היום הוא הציע לה נישואין.
הכותבת היא אשת חינוך, אשת עסקים, ואמנית, מחברת הספר 'הדרך לחופה'