אביתר ישב אל מול דף הגמרא, אבל היום, לשם שינוי, מילה מהדברים שהחברותא בישיבה אמר לא הצליחה לחדור למחשבתו. הוא חשב על הדייט שאליו יצא אתמול בערב. זו הייתה הפגישה החמישית עם הבחורה, ושוב משהו במראה החיצוני שלה לא מצא חן בעיניו. במשך כמה ימים הוא ניסה להילחם בעצמו כדי שהפעם יצליח להתגבר והבחורה תמצא חן בעיניו על אף שאינה רזה. אבל כמו בפגישות הקודמות, ברגע שעיניו פגשו את עיניה, הוא לא הצליח שלא לראות גם את פניה המלאים ואת הסוודר הגדול אפילו ממידותיה שהיא לבשה בשילוב עם החצאית שמטאטאת את הרצפה, חסרת כל צורה.
היו לו ייסורי מצפון קשים, כי תמיד החשיב את עצמו כבחור רציני מבחינה דתית. מגיל צעיר בחר להוציא את ציציותיו החוצה על מנת לשמור על עיניו, ודווקא עכשיו, בתקופת הדייטים, הוא מגלה שגם הוא הולך אחר עיניו. והרי רינת, הבחורה שאיתה הוא נפגש, באמת נשמעת כאשת חלומותיו: מתנדבת במרכז לילדים במצוקה, דתית אדוקה שתשמח אם בעלה ימשיך לקבוע עתים לתורה, חכמה, נדיבה ועוד תכונות אותן חיפש. אז למה דווקא איתה הוא נופל, ורואה בכל פגישה דווקא את חיצוניותה ולא את פנימיותה?
אצל רינת עברו מחשבות אחרות. היא הייתה מלאת ספקות כי אביתר נשמע לה בחור נחמד ו"צדיק" כשהציעו לה לצאת איתו, אבל בפגישות איתו הרגישה שהוא בוחן את חיצוניותה יותר מדי. ואם כך, אביתר אינו הבחור שדמיינה לעצמה בחלומותיה. היא אינה מקבלת את עצת אמה להתלבש יפה ובקפידה לפגישה ואינה מוכנה שאחותה הגדולה תאפר אותה כי היא רוצה שיכיר אותה בטבעיותה, ובעיקר שתהיה לו היכולת המופלאה של ה"דוסים" לראות את מה שיש בקנקן. הרי גם היא אינה שמה לב למראה החיצוני שלו ובוחנת רק את אישיותו. בפעם הבאה שייצאו, היא תיתן לו צ'אנס אחרון ותבחן אם הוא נסיך חלומותיה או לא.
שקר החן והבל האופי?
האם רינת ואביתר צודקים? האם הסתכלות על מראה הבחורה סותרת עומק רוחני ודתי של הבחור? ואיך זה שההסתכלות במה שנמצא בקנקן נשמעת פשוטה כל כך אצל רינת ואילו אצל אביתר זו מלחמה של ממש?
כבר בתורה ניכרת התייחסות ליופיין של אמהותינו. כשאברהם מתקרב למצרים הוא אומר לשרה אימנו, שהוא מכיר ביופיה: "כי אישה יפת מראה את". על רחל אימנו נאמר שהייתה "יפת תואר ויפת מראה". חז"ל הרחיבו את ההיתר לבחון את מראה הבחורה ואמרו שלא יארס אדם אישה בלי שיראנה תחילה פן תתגנה עליו. כלומר חז"ל נתנו היתר לכל גבר (אף לצדיקים ביותר) לבחון את מראה המיועדת להן, כיוון שגם הם הבינו את חשיבות המראה החיצוני ביחסים שייווצרו בין הבחור לבחורה. עם זאת, נראה שחז"ל והתנ"ך הבחינו בין התייחסות ליופיין של נשים וחשיבותו, לעומת התייחסות ליופיים של הגברים בעיני נשותיהם – זו מועטה.
לא שחז"ל זקוקים לחיזוקים, אבל כבר לפני יותר מ-100 שנים כתבה רופאה בשם ד"ר בלקוול שהצורך של נשים בזוגיות והיכולת לחוש משיכה לבני זוגן נובעים יותר ממניעים רגשיים מאשר מהמראה החיצוני. לעומת זאת, אצל גברים ישנו קשר חזק יותר ועמוק יותר בין היכולת לאהוב, להתאהב ולהימשך לאישה לבין ההתרשמות מהמראה החיצוני שלה. מחקרים עכשוויים טוענים שייתכן שהבדלים אלה בין נשים לגברים נובעים מרמות הורמון הטסטוסטרון, שגבוה יותר באופן משמעותי אצל גברים מאשר אצל נשים, וכי זה אחד ההורמונים הפעילים ביותר בעת ההתאהבות והמשיכה.
לשמור על האיזון
גם בחורים "צדיקים" צריכים לבחון אם בנות זוגם מוצאות חן בעיניהם מבחינה חיצונית. גם בחורות שרוצות שבני זוגן יכירו ויאהבו אותן בטבעיותן צריכות להשקיע במראה החיצוני שלהן כדי למצוא חן בעיני הבחורים המיועדים. אבל יש לשמור על האיזון – מצד אחד אסור שבחינת המראה החיצוני תהיה הרכיב המרכזי ביחסים הזוגיים, מצד שני אסור שהמראה החיצוני הזנוח יפריע לאחד מהצדדים להביט פנימה.
במסכת כתובות כתוב: "כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא" – כלומר אסור לשקר, ולכן אם הכלה מכוערת, אסור לומר שהיא יפה. לעומתם, בית הלל אומרים "כלה נאה וחסודה". למרות שגם בית הלל מאמינים שאין לשקר, הם מאמינים גם שכשבחורה מתחתנת עם בחור, הוא רואה בה משהו יפה. היופי הוא בעיני המתבונן. ייתכן שבחורה תמצא חן בעיני בחור על אף שאינה כלילת המעלות החיצוניות מבחינה אובייקטיבית. לעתים קרובות, האישיות, הן של הבחור והן של הבחורה, מקרינה אל המראה החיצוני – מה שיכול לגרום לאחד לראות באחר משהו יפה ומושך.
ד"ר ציפי ריין צילום: באדיבות המצולמת
ד"ר ציפי ריין, פסיכולוגית, מטפלת זוגית, משפחתית ומינית, מרצה ומנהלת המרכז למשפחה במכללת אורות, כותבת טור בירחון פנימה
ליצירת קשר : zipirhein@gmail.com