הקריאה "שובו בנים" מעלה בי תמיד זיכרונות עבר קשים מימי חטיפתו של הנווט רון ארד. בהיותי נערה מתבגרת אני זוכרת את עצמי לפני שנת הלילה מדמיינת מה עובר עכשיו על שבוי. זוהי תחושה שלא נותנת מנוח לגוף ולנפש, משאירה פצע פתוח..
המונח "שובו" הוא מונח של תפילה ותקווה לבורא עולם שבע"ה יושיע את החטופים והמשפחות משעבוד לגאולה, ישיב להם את שמחת חייהם.
הדר גולדין ואורון שאול, נחטפו לפני 3.5 שנים בעת שירותם הצבאי במבצע צוק איתן, ואיתם נחטפו מחשבותיהם וליבם של המשפחות, החברים ואף כל עם ישראל. אברהם (אברה) מנגיסטו, שחצה את הגדר לעזה ,לפני 3.5 שנים, שבוי בידי החמאס. אנו מתפללים לשובם של הנעדרים הביתה, ולא נשקוט עד שכך יקרה. זוהי הגדולה של עם ישראל, בקשר ובמחויבות לנעדרים - "כעם אחד בלב אחד", המרגיש שייכות ותחושה שנגדע ממנו איבר.
השואלים אותי רבות לדעתי בסוגיה זו, תשובה לי אליהם: מקבלי ההחלטות חייבים להפעיל לחץ על החמאס ולהעמיד דרישה של תנאים הומניטריים מול דרישות שלהם לתנאים הומניטריים. אני נמנית על אלה שרוצים לקרב לבבות ולפעול לשיקום עזה וכן לפעול לשיתוף פעולה עם שכנינו מעבר לגבול. אבל בתנאי! בתנאי שגם הצד השני יקיים חוקים הומניטריים בינלאומיים ויכבד אותנו.
הרשות הפלסטינית אחראית משפטית על הדר ואורון ומחויבת להחזיר אותם הביתה. אנו עם ישראל ערבים זה לזה, אנו שולחים את חיילנו להגן על מדינת ישראל מירי הטילים וממנהרות הטרור, אנו וחיילינו רוצים לדעת שנהיה שם בכל עת גם עבורם בשעה קשה. אסור להשאיר את המשפחות של הבנים לבד, זו אחריותנו המלאה להשיב את הדר ואורון לישראל.
בימים אלה, בהם אנו עוברים מיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ליום העצמאות ה- 70 למדינה, כבכל שנה עולות בי תהיות מחודשות על הקושי הרב הקיים במעבר החד מיום אבל ליום שמחה, ללא הפסקה ולו של דקה.
אני זוכרת את עצמי שואלת את אמא שלי ,שתיבדל לחיים ארוכים, כאחות שכולה לאח שנהרג במלחמת ששת הימים, האם היא מצליחה להבין את המעבר החד? תשובתה הייתה ברורה והיא מהדהדת במוחי כאילו נאמרה אתמול – "ביתי היקרה זוהי עוצמתו של העם היהודי היושב בציון, זוהי העוצמה שנותנת לנו את האפשרות לקום מרצח ששת מיליון היהודים, זוהי העוצמה המאפשרת לנו להתמודד עם הרוצים לכלותנו, זוהי עוצמתנו כעם".
אני חושבה שזוהי אחריות לאומית, ויש לנקוט בכל אמצעי לחץ שבידינו להשגת היעד. זו חובתנו גם למשפחות וגם לחיילים וגם לכל העם בארץ ובעולם. זוהי הלכידות החברתית שלנו, זוהי מהות הרעות בשדה הקרב בין לוחמים היודעים שחבריהם, מפקדם ומדינתם יעשו את הדרוש כדי להצילם ולהשיבם הביתה, מתוך הבנת ערכי היסוד של ערבות הדדית ושמירה על בננו.
משפחות הנעדרים גולדין, שאול ומנגיסטו הם מודל לחיקוי והערצה בהתמודדותם עם שבי ילדיהם, מאבקם להשבת בניהם לחיק המדינה, הוא עבורם ועבורנו מאבק לאומי וחובה מוסרית בעלת משמעות היסטורית.. אני עוקבת אחר כל כתבה, כל דרישה כל דיון בכנסת ונפעמת כל פעם מתעצומות הנפש הנדירות של המשפחות.
אני רוצה לנצל את הבמה לתפילה להשבת של הבנים, הבנים של כולנו, מתוך הבנה שיש להם חלק עצום בקיומנו כעם: "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם" ויקוים בהם מקרא שכתוב: "ופדוי ה' ישובון ברינה ושמחת עולם על ראשם, ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון".
הכותבת היא מועמדת לנשיאות לשכת רואי חשבון
קראו את כל הטורים שנכתבו על ידי נשות הציונות הדתית למען שלושת החטופים
איריס שטרקצילום: ניר קנטור