הבדיחה הבאה מופיעה ב"ספר הבדיחה והחידוד" (הקובץ המופלא של בדיחות יהודי אירופה שליקט אלתר דרויאנוב), בפרק הארסי של בדיחות מתנגדים על חסידים, וזו לשונה:
רבי מאיר-שמחה כהנא היה אומר: יכול אדם להתחפש עד כדי שיהא נראה גנרל, ואפילו עד כדי שיהא נראה דוכס או מלך. אבל אין אדם יכול להתחפש עד כדי שיהא נראה רבי של חסידים, משום שכיוון שהוא לובש משי וחובש "שטריימל" ומעמיד לו גבאי ונוטל "פדיונות" – הרי הוא כבר רבי ממש...
בתשתית הבדיחה עומדת השאלה 'מה הופך אדם לרבי, למנהיג דתי-רוחני?', ובזלזול 'מתנגדי' אופייני, היא טוענת שאצל חסידים מדובר בכסות חיצונית ושטחית. עם זאת, מרכיב חשוב אחד קיים אצל ה'רבי' המחופש – יש מי שנותן לו פדיונות, כלומר יש לו קהל חסידים.
אבל נחזור להתחלה –
בעולם היהודי, המבוסס על ידע הלכתי, תנאי הכרחי להנהגה הוא לימוד וידע, כפי שכתבו זאב וחנה ספראי 'בעולם דתי וחברתי בו התלמוד עומד במרכז העניין והעיסוק, ממילא הופך הידע, הלמדנות בתורה למשאב, למקור של יוקרה וכוח'.
עולם הדעת פתוח לכל – 'ממזר תלמיד חכם קודם לכוהן גדול עם הארץ' (ירושלמי). הידע לא נשמר בתוך אליטה מוגדרת מראש, אלא מהווה כרטיס כניסה אליה, וככזה מהווה דרך למוביליות חברתית. פתוח לכל? כמעט. הדמוקרטיוּת של הנחלת הידע הוגבלה לגברים בלבד, כך שלמדנות היוותה מרכיב מרכזי דווקא בהגדרת הגבריות היהודית, ובפני נשים השער נותר נעול.
כל עוד נמנעה מנשים האפשרות ללמוד תורה תלמוד והלכה, נמנעה מהן גם האפשרות להיות שותפות לעיצוב עולם הידע וההלכה ולקחת חלק בהנהגה הרוחנית-דתית של העם. את התוצאה של הדרת הנשים מעיצוב הידע אפשר לראות בסוגיות הלכתיות כמו נישואין וגירושין, גיור נשים ועוד ועוד.
במאה השנים האחרונות, משתנה המפה הממוגדרת של חלוקת הידע בעולם היהודי-הדתי, ונשים רוכשות בהדרגה עוד ועוד ידע מארון הספרים היהודי. נשים ניגשות אפילו למדף הכרכים הגדולים של התלמוד, פותחות אותם ולומדות תלמוד והלכה. כיום יש גם בעולם האורתודוקסי-מודרני נשים למדניות, שעונות על התנאי ההכרחי להנהגה – הן בעלות ידע תורני.
אבל מסתבר שלא די בכך שנשים יודעות. הידע הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק.
מנהיג דתי זקוק לקהל, ומי הוא צאן מרעיתן של הנשים הלמדניות? ובלשון הבדיחה – ממי ייטלו "פדיונות"?
הרבנית חנה הנקין, מייסדת ומובילת מדרשת נשמת, שהשיאה משואה ביום העצמאות, הבינה זאת לפני שנים רבות, ולצד הכשרה תורנית לנשים, בנתה מנגנון המאפשר להן לחלוק את הידע שלהן עם נשים אחרות.
התופעה חדשה, אפילו תואר ברור אין לנשים הללו – אשה למדנית היא רבה? רבנית? מורת הוראה? אשת הלכה?
כדי לראות נשים משתלבות בהנהגה הדתית נחוצה תנועה מלמטה, צריך להכיר אותן ולהכיר בהן. צריך נשים ואנשים שיפנו אליהן בשאלות, קהילות שתמנינה אותן לתפקיד רשמי (כמו קהילת רמב"ן בירושלים), וגם אפשרות רשמית מצד המדינה למנות אשה לתפקיד רבנות בשכר.
הנשים הלמדניות כבר כאן. עכשיו תורנו.
הכותבת חוקרת על נשים למדניות בימינו, חברה בקולך (בעבר חברת הנהלה ומנכ"לית)