למה לקחתי לבית הכנסת את ארבעת המינים

אפרת גרבר-ארן מסבירה למה כל כך חשוב לה להגיע לתפילה בבית הכנסת עם ארבעת המינים שלה. בינתיים, היא מתפללת שבשנה הבאה היא כבר לא תהיה היחידה שמנענעת לולב בעזרת הנשים

חדשות כיפה אפרת גרבר-ארן 24/09/13 16:15 כ בתשרי התשעד

למה לקחתי לבית הכנסת את ארבעת המינים
shutterstock, צילום: shutterstock

מאז ומעולם חגגתי את החג ראשון של סוכות ביישוב בו גדלתי. ברבות מהשנים הלכתי לבית הכנסת בבוקר, אבל רק השנה העזתי, סוף סוף, לקחת איתי את מצוות החג - ארבע מינים.

למה אני כותבת "העזתי"? כי אשה בעולם שלנו, צריכה הרבה אומץ כדי לקיים מצוות בציבור/ רק מלחשוב על המבטים של "איזה פמיניסטית-רדיקלית-לוחמנית נכנסה עכשיו לבית הכנסת" ויתרתי בכל שנה על התענוג. השנה החלטתי שלא לוותר.

אז מצוידת בשני סטים כשרים, בילד אחד כשר למהדרין, ובלא מעט חשש ומבוכה מהמבטים, עליתי במדרגות ונכנסתי פנימה. כמובן שאחרתי, בכל זאת, אמא וכל זה, אבל הגעתי בדיוק להלל.

הנשים בבית הכנסת עמדו קרוב למחיצה, משקיפות מטה אל ההדר הנהדר בעזרת הגברים. גם אני נצמדתי למחיצה יחד עם הילד, אוחזת בארבע המינים שלי, מחזיקה אותם צמוד ללב ומנענעת אותם יחד עם הגברים כשאנחנו צועקים יחד "הודו לה' כי טוב! כי לעולם חסדו!". כשאני מסיטה את מבטי אל הנשים, אני שוב מתמלאת מבוכה. למה אני היחידה שהביאה איתה ארבע מינים?

ברור לי שרובן המכריע נוטלות לולב בסוכתן. ברור לי ששבעים שקל לסט נוסף הם לא העניין (ביישוב הנ"ל בודאי). וברור לי מעל ומעבר לכל ספק, שבבית הכנסת האשכנזי שעליו אני מדברת, אין שום פרור של בעיה הלכתית עם נטילת ארבעת המינים על ידי נשים בציבור. הענין הוא שהן לא רוצות, או שהן לא מסוגלות, או שפשוט יותר נחמד עבורן להשקיף לעזרת הגברים. להסתכל מבחוץ על ההתרחשות, לא להיות חלק ממנה. והן גם רגילות, ככה תמיד היה, למה שעכשיו נעשה אחרת?

אבל אני כן רוצה. למה?

מבחינתי, ליטול ארבעת המינים בבית הכנסת, זה להיות חלק מציבור, מקהילה. זה להפוך את עבודת ה' למשהו שהוא גדול יותר ממני. לפנות לה', להודות ולהלל אותו עם הכח של הציבור מאחורי. ולא לבד, בבית. מעבר לזה - זה פשוט מחזה יפהפה. כל הירוק והצהוב מתנענעים ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה. בית הכנסת והבחוץ הופכים לאחד. אני רוצה להיות חלק מהיופי הזה. לעבוד את ה' מבפנים ומבחוץ, בבית, בשדה, ובבית הכנסת, יחד עם כולם, יחד עם כולן.

חז"ל דורשים את הלולב ככלי מלחמה. הנפתו משולה להנפת חרב בעת הקרב. כשאני נענעתי את הלולב, הרגשתי כמי שמערסלת תינוק, הצמדתי את ארבעת המינים אל ליבי בחיבוק. וכך נתתי את המשמעות האישית, יש שיאמרו נשית (בעיני לאו דוקא), שלי. להיות אחת מתוך כולם, לא לוותר על הייחודיות ובכל זאת להיות חלק. ככל שיותר א/נשים יתנו את המשמעות שלהם למצוות, הקהילה כולה תגדל ותגדיל את שם ה' בעולם. אני מאמינה שהעולם כמהַּ לפרשנויות חדשות ולתשוקה חדשה בעבודת ה'. כזו שאנחנו יכולות להוסיף.

אני מתפללת שבשנה הבאה כבר לא אהיה היחידה. נניף את ארבע המינים ימינה ושמאלה למעלה ולמטה, ולא נציץ למטה אל הגברים, ההתרחשות תהיה גם אצלנו, גם שלנו. בשבילנו ובשביל הדורות הבאים.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן