חדשות כיפה

סיכום מאבק: החזרנו טהרה ליושנה

אחרי שנים של מאבק ציבורי שהגיע עד לבגץ יציינו היום בארגון עתי"ם את נצחונם: נשים שיוכלו לטבול ללא נוכחות בלנית. שרה וינברג מסכמת את המאבק ואת ההרגשה בסיומו

פלאש 90

צילום: פלאש 90פלאש 90

דמעות רבות נשפכו במימי המקווה. דמעות של נשים, שמצאו את עצמן עומדות מול מציאות בלתי אפשרית, בה הן נאלצות לבחור בין קיום מצווה חשובה לבין שמירה על כבודן וצנעת חייהן.

בשנים האחרונות הגיעו למשרדי 'עתים' סיפור אחר סיפור, וכל אחד טומן צער גדול, על הפער הגדול בין קדושתה של מצוות הטהרה, לבין המציאות הכואבת. סיפורים של נשים שביקשו לשמור על פרטיותן וחירותן, שלא רצו לעבור בדיקה גופנית טרם הטבילה, או להישאל שאלות חודרניות. חלקן ביקשו לטבול לבד, או עם חברה, או על פי מנהג אחר שלא תאם את עמדת הרב המקומי או את השקפת עולמה של הבלנית. מאות סיפורים של נשים שיצאו מהמקווה בשברון לב של ממש, מושפלות מהפגיעה בכבודן ובכבודה של מצוות הטבילה.

בעוד חלק מהנשים שמחו וביקשו לקבל את עזרת הבלנית, וטבלו ללא קושי, עבור נשים רבות מדי המציאות הייתה אחרת. נשים שונות, מרחבי הארץ, תיארו כיצד יצאו מהמקווה בתחושה של טומאה או קושי בקרבה לבן הזוג. חלקן סיפרו כי החשיפה מול הבלנית עוררה תחושות קשות ותזכורת לפלישה למרחבן האישי על ידי זרים בעבר. במקרים מסוימים נשים אף דחו את הטבילה או ויתרו עליה. ובכל זאת, נשים רבות בחרו להמשיך להגיע למקווה, עם חרדה מתמדת מפני המחיר שתאלצנה לשלם על כך, שוב ושוב.

הרבה מים עברו בנהר. מים שהצטברו, ליל טבילה אחרי ליל טבילה, בזכות הדמעות שנשפכו על ידי נשות ישראל. הסיפורים האישיים, שפעם נשמרו עמוק בבטן או נלחשו בשקט בין אישה לרעותה, הפכו למאבק ציבורי ולעתירה לבג"ץ בדרישה להגן על זכותה של כל אישה לטבול על פי אמונתה ומנהגה. וממש כדברי מסכת אבות ״כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים״ (ה׳, יז׳), מאבק המקוואות התברך בהצלחה, כי הוא נבע ישירות מהלב הכואב, ומאהבה למצוות הטבילה. מהרצון להחזיר לה את טהרתה.

המאבק נשא פירות, ובפסק דין תקדימי בעתירה שהגישה ״עתים״ יחד עם 13 נשים אמיצות, נקבע שזכותה של כל אישה לטבול על פי מנהגה, ובכלל זאת ללא בלנית. חוזר המנכ״ל של המשרד לשירותי דת לא איחר לבוא, כפי שסוכם במסגרת העתירה, וגם הוא קבע ופירט את זכויותיהן של הנשים הטובלות לטבול על פי מנהגן, לבד, עם חברה, ללא שאלות או בדיקות, תוך הבהרה שהאחריות על מהות וכשרות הטבילה מוטלת על הטובלות בלבד.

עברנו כברת דרך לא פשוטה בשביל להגיע להישג ההיסטורי הזה.

הישג שהולך ללוות אלפי נשים בכל חודש, בכל דלת של מקווה שנפתחת עם קצת פחות חשש עם קצת פחות צריבה בבטן, בכל טבילה בה פעימות הלב ההולמות בחזה נרגעות מעט יותר, בכל מפגש עם המים בה אפשר לטעום סוף סוף את טעם האינטימיות של קיום מצווה, לעמוד בפני הקב״ה, ולגלות את היופי העצום שטמון במצווה הזו, כשמתאפשר לנו להיות נוכחות בה באמת, באהבה, ולבחור כיצד לקיימה.

נכון, עוד לא הגענו למי מנוחות. יש מקוואות בהם פסק הדין טרם מיושם. אך המאבק הגדול מאחורינו, ואנחנו הולכות להמשיך לפעול יחד, עד שהמהפכה הקדושה הזו תחלחל לשטח, עד שכל מפגש עם מי המקווה יהיה הכי שלם וטהור שיכול להיות, עד שהדמעות היחידות שיזלגו במקווה יהיו דמעות של גיל ורינה.

״הזורעות בדמעה ברינה יקצורו״

הכותבת יחד עם עו"ד אלעד קפלן מעמותת 'עתים', ייצגו את הנשים הטובלות בבג"ץ המקוואות

לקריאה נוספת
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
    תגובה חדשה

    האימייל לא יוצג באתר.

    המשך באמצעות

    שכחתי סיסמה
    אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

    יצירת חשבון חדש

    אני מאשר את תנאי השימוש באתר

    שכחת את הסיסמה? לא נורא!

    הכנס את כתובת המייל שלך ונשלח לך קישור ליצירת סיסמה חדשה