ליאורה מינקה- תושבת תל אביב, נשואה פלוס ארבעה ילדים וסבתא ל-12 נכדים, מילאה במשך השנים מגוון תפקידים ציבוריים. ביניהם, חברת המועצה הדתית בתל אביב, ומזה כ-15 שנים עומדת בראש תנועת אמונה.
אמונה - "תנועת האישה הדתית לאומית" נוסדה על ידי נשות "הפועל המזרחי ו"המזרחי" בשנת-1959, מאז הספיקה התנועה לקחת חלק בעיצובה של החברה הדתית הישראלית כמעט בכל תחומי החיים. התנועה מפעילה רשת מעונות לגיל הרך, בתי ספר, אולפנות, מדרשות, היא הגוף הגדול ביותר שעוסק בתחום ההוצאה החוץ ביתית וילדים חסרי עורף משפחתי ובתחום הנוער בסיכון וזה רק חלק קטן מפועלה. ביום העצמאות התשס"ח קיבלה התנועה את פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
"תנועת אמונה פונה לכל אישה," אומרת יו"ר התנועה ליאורה מינקה. "זה באמת אחד הדברים המרגשים באמונה – יכולת ההכלה שלה, בהיבט הגילאי, חברות בתנועה גם נשים צעירות וגם נשים שהן חברות ותיקות. בהיבט הגיאוגרפי, אנחנו אחת התנועות החברתיות היחידות שמכילה גם מרכז וגם פריפריה. חברות בה נשים מגוש דן, ירושלים, נהריה, עפולה, נתיבות, באר שבע, שדרות ועוד ועוד..כמו כן, חברות בה נשים בעלות השכלה אקדמית רחבה וגם נשים ללא השלה אקדמית כלל, וכולן יחד משתתפות באותן פעילויות, אם זה יום "רחל אמנו" או "לומדות ומלמדות תנ"ך", או בנופש באילת, הגיוון בקהל הנשים הוא מאוד גדול.
באיזה אופנים מעצימה התנועה נשים?
"נושא ההעצמה נחלק להמון נושאים, במישור הראשון - מתן כוחות לנשים להגיע לבחירות שהן אישיות שלהן, גם בסוגיות של עבודה וקריירה, וגם בסוגיות של משפחה. המישור השני הוא המישור החקיקתי, והעבודה הציבורית שלנו לחיזוק עבודת נשים. בין היתר, הכשרה מקצועית, הכנסת משגיחות כשרות, בג"צים המבקשים לשלב נשים בוועדה למינוי דיינים, מאבק בסרבנות גט ועוד פעילויות רבות.
אנו מציבות מודלים של בחירת אשת שנה, שיכולה להוות השראה לצעירות והיא משלבת גם מקצועיות בקריירה, גם משפחתיות וגם תרומה לקהילה. השנה נבחרה ד"ר רות קנאי, שהיא מודל מרגש של אישה שהתגברה על קשיים אישיים ולא ויתרה על תרומה לקהילה. גם במסגרת השירות הלאומי שלה, וגם בעבודה הנוכחית שלה כרופאת קהילה שאת המרפאה שלה בחרה לקחת אל המושבים. בנוסף היא גם מתנדבת בחברה ובקהילה שלה בבית שמש. היא מודל להתגברות על קשיים ועל יכולת לקיים מקצועיות ומשפחתיות ברמה גבוהה".
ליאורה מינקהצילום: יוסי זליגר
מה השתנה באמונה ב-15 השנים שחלפו?
"השתנתה סביבת העבודה של החברה הישראלית. שינוי משמח הוא המודעות הגדולה לסוגיות הקשורות בנשים והמאבק בהטרדות. תנועת אמונה הובילה שינוי בכניסת נשים לתפקידים ציבוריים ומועצות, הובלנו שינויים במצעים של המפלגות הדתיות, קיימנו מאבק על הבטחת ייצוג נשי בכל הגופים הפוליטיים. מה שהיה בזמנו המפד"ל וכיום הבית היהודי. שינוי נוסף הוא, שבעבר כשדיברו על לימוד תורה דיברו רק על מכינות וישיבות הסדר, היום כולם מבינים שמדובר גם במדרשות לבנות. יש יותר מודעות ופוליטקלי קורקט בכל הסוגיות של נשים גם בציבור הדתי לאומר וגם בציבור הכללי בישראל. יחד עם זאת, שינוי עצוב שחל בחברה הישראלית הוא, שיש רדידות גדולה יותר של השיח הציבורי, צריך להביע רעיונות במושגי טוויטר ולא ניתן להעביר מושגים מורכבים. מקימת תנועת אמונה - טובה סנהדראי גולדרייך אמרה בזמנו: 'הגענו והיינו צריכים להיאבק עם הפועל המזרחי על מעמד הנשים בגלל תפיסות שמרניות, מצד שני כשהיינו עובדות מול ארגוני נשים, לא הבינו למה אנחנו מתעקשות לשמור על אורח החיים הדתי שלנו'. השניות הזו היא אפיון שהיה קיים כבר לפני 70 שנה עם הקמת המדינה, ובמידה מסויימת נשאר עם היום. יחד עם זאת, למדנות נשים היא תופעה מרגשת בחברה הדתית, היום מוצאים הרבה יותר תלמידות חכמים שקולן מושמע. יש כתיבה הלכתית של נשים כך שיש סיבה לאופטימיות מאוד גדולה".
"שינויים נוספים ניתן לראות בתחום האומנות למשל, אמונה היתה הראשונה שהכניסה את כל נושא האומנות למוסדות החינוכיים הדתיים. מכללת אמונה, היא עד היום היחידה שמכשירה בתחום של עיצוב גרפי ותאטרון. 90 אחוז מהמורות בחינוך הממ"ד בתחום האומנות הן בוגרות שלנו, זו תרומה אדירה לחברה. התיכון הראשון שהכניס מגמת אומנות זו האולפנא לאומניות בירושלים, היום זה גאווה לראות מאות מאות מגמות אומנות בחינוך הממלכתי דתי, סטודנטיות שלנו לתאטרון הציגו בפסטיבל עכו, גם השטרות החדשים שעוצבו למדינת ישראל עוצבו על ידי בוגרת שלנו, אסנת אשל. זו השפעה על התרבות של מדינת ישראל. האדוות מאוד גדולות ואנו לוקחות אחריות על הדברים ההללו ונענות להמון פרוייקטים. ברמה המקומית והארצית התנועה משפיעה ותורמת מאוד לחברה, לא לחינם אמונה קיבלה את פרס ישראל על מפעל חיים לתרומה למדינה".
"לפני 15 שנים היה איזה סטטוס קוו שכולן הולכות לשירות הלאומי"
"המטרה שלנו בסופו של דבר - להיות רלוונטיות" אומרת מינקה, "והצרכים משתנים". "לפני 15 שנים כל סוגיית הצבא - שירות לאומי בכלל לא העסיקה את הציבור הדתי כי היה איזה סטטוס קוו שכולן הולכות לשירות הלאומי. דברים קורים ובתוכם אנו צריכים להיענות לצרכים המשתנים. בתחום הזה הקמנו את "מכינת לפידות - אמונה" שיש בה אמירה דקלרטיבית וגם השקעת מאמץ.
גם בתוך המשפחה הדתית הדפוסים משתנים ויש להיענות לצרכים, לפני 15 שנים לא בטוחה שהייתי אומרת שזה אחד היעדים המרכזיים שלנו. היום אנו פועלות לחיזוק המשפחה ותמיכה בה, גם בנושא הבעיות הנפשיות, גם בסוגיות של גירושין, וגם התמודדות עם זהות מינית. היום התנועה פועלת בכל סוגיה שמעסיקה את הציבור שלנו".
ליאורה מינקה ואיילת שקדצילום: יוסי זליגר
"אין שום סיבה שהחברה לא תשתנה ותקבל על עצמה את המושג עבודה תומכת משפחה"
"מעונות היום קמו על ידי ארגוני הנשים במטרה לסייע לנשים לצאת לשוק העבודה, זה היה בסיס ההקמה עוד לפני הקמת המדינה. אנו מרחיבים את היעד קודם כל שנשים תוכלנה לבחור האם לפתח קריירה או לצאת לעבודה לצרכים של פרנסה, כל אחת לפי בחירתה.
אני מכירה מקרים באופן אישי, של נשים שמתקשות לצאת לעבודה כי אין להן מקום איכותי להכניס את ילידיהן הרכים. מבחינת התעדוף של המדינה, הגיל הרך נמצא בתחתית העדיפויות, חסרים מבנים, רק שליש מהילדים יכולים להיכנס למעונות, כל השאר נדחים. לעיתים מה שנותר למשפחה אחרי תשלום המעונות מעמידה בספק את הכדאיות של הכנסת הילד למסגרת, ואני קוראת למדינה לקחת אחריות על נושא הגיל הרך. כמו שיש היום חינוך חובה, צריך להיות חינוך חינם לגיל הרך. מסגרות שבתוכן ילדים יוכלו לשהות. אני מקווה שהמטוטלת של עבודה תומכת משפחה תשתנה קצת לטובת המשפחה. הרבה מאוד מקומות עבודה הם כל כך טובעניים ולא כל כך מכניסים את סוגיית המשפחה לסדר העדיפות שלהן, שהגיע הזמן שיבינו שאת יכולה להיות עובדת מצטיינת ועדיין להיות עם הילדים אחר הצהריים, וגם גבר יוכל להיות עם הילדים. יש היום יותר מידי תובענות בעבודה, וישיבות שנקבעות בשעות ערב, אין שום סיבה שהחברה לא תשתנה ותקבל על עצמה את המושג עבודה תומכת משפחה".
לסיום משתפת אותנו מינקה כי מה שמעניק לה את המוטיבציה הגדולה לפעול זו האמונה בדרך והיכולת לראות כי ניתן לחולל שינוי. "גם מבלי לטשטש את עמדותינו כנשים דתיות אנו יכולים להגיע להמון הסכמות חברתיות, ובימינו כשהחברה כל כך מקוטבת, אנו זקוקים לקואליציות האלו".