"איך היא עשתה לי את זה ?" שאלה אותי שלומית בתמיהה, וללא ציפייה לקבל תשובה. "ואני באמת שמחה בשבילה, באמת...." היא הוסיפה, כשהיא חצי מנסה לשכנע אותי וחצי מנסה לשכנע גם את עצמה. "אבל זה כל כך קשה...כל הזמן באים קרובי משפחה, קרובים יותר ופחות, ובדרך להגיד מזל טוב לאחותי, הם עוברים דרכי, ואני רואה את המבט בעיניים שלהם שמסתכל עלי ומעביר לי שדר של כמה אני מסכנה, ואז שואלים אותי – נו מה קורה אצלך? את יוצאת עם מישהו? וזה לא בשביל שהם יוכלו להכיר לי בחור אלא רק כדי לרחם עלי עוד יותר, ובסוף ככה לסיום הם עוד זורקים משפטים כמו 'בקרוב אצלך', או 'אני מתפללת עבורך'." שלומית סיימה את דבריה בלחישה כואבת תוך השתנקות מהדמעות שעלו בעיניה.
זו הייתה הפגישה הראשונה שלי עם שלומית, ולמרות הבושה והמבוכה שאפיינו אותה בתחילת הפגישה, מהר מאד שלומית נפתחה אלי וכל הרגשות שהציפו אותה מילאו את החדר ואת השיח בינינו. שלומית, בת 22, בחורה יפה וגבוהה, שערה השחור מתולתל ונראה שהוא משקף משהו מאישיותה התוססת בדרך כלל. עם זאת היום בפגישה איתי משהו מהזוהר הרגיל שלה היה נראה ככבוי, ומסתבר שזו התחושה שלה כבר שלושה חודשים, מאז שאחותה שצעירה ממנה בשנה וחצי הודיעה שהיא מתארסת עם בחיר ליבה. "דווקא בהתחלה כשהיא החליטה להתחיל לצאת עם בחורים, שמחתי. חשבתי שנצחק ביחד ונעביר חוויות מדייטים טובים ומדייטים כושלים והזויים...אבל אז, הבחור הראשון שהיא יצאה אתו פשוט נשאר... ואיכשהו תוך שלושה חודשים הם הודיעו שהם מתארסים. ואני מרגישה מאז כל כך רע עם עצמי, וגם מבולבלת. אומרים לי שאני צריכה להיות שמחה עבורה, ובאמת חשבתי שאני גם שמחה אבל ברור לי שיותר משאני שמחה אני עצובה ואפילו אומללה. הרבה עסוקה במה דפוק בי שעוד לא התחתנתי? ושאחותי שקטנה ממני בכמעט שנתיים צלחה כבר את המשימה הזו והשיגה אותי. ואמא שלי כל הזמן עושה לי שיחות שאפסיק את הפרצופים המדוכאים ולו למען אחותי, ואני מרגישה כל כך אכזרית כשאני מתקשה לעשות זאת....אז באתי אליך לפגישה, כדי להבין מה עושים?" והמילים האחרונות שלה הודגשו בבכי המתייפח ששטף אותה.
הבטתי בשלומית והדבר הראשון שיצא מפי הביע בתגובה את כל הסערה שגם אני הרגשתי בעקבות דבריה. "הכל נשמע לי עובד בצורה תקינה אצלך שלומית!" פתחתי את דברי בהדגשה, "ברור לי שאת אוהבת את אחותך ושמחה בשמחתה, אבל הלב שלנו בו זמנית יכול להכיל שני רגשות מנוגדים, כך שבמקביל לשמחה על אחותך את גם חשה עצב עליך – על שעוד לא מצאת את בחיר לבך, ולכן אני באמת מאמינה שאין לך מה להרגיש אשמה או אכזרית. אני גם חושבת שהאנשים סביבך על אף שאין להם כוונות שליליות פשוט מקשים עליך את ההתמודדות עם המצב עם כל הברכות של ה"בקרוב אצלך", או "אתפלל עליך". הברכות האלו נותנות תחושה מגמדת ומעצימות את התחושות הקשות שבקרבך. וזו אכן נשמעת התמודדות לא קלה. עם זאת חשוב לי שתדעי שלעומת דבריו של לבן הארמי, אכן קורים מצבים בהם הבת הצעירה מתחתנת לפני הבכורה, אך בעיני זה פשוט מהשמיים. לא עשית שום דבר רע, את עוד ממש צעירה, וגם הספקת לצאת עם פחות מעשרה בחורים, ולמרות שבאמת ברור לי שהיית מעדיפה גם את להתחתן עם הבחור הראשון שהיית יוצאת איתו , זה עדיין מספר יחסית לא גדול של בחורים שעימם יצאת, והגיוני שעוד לא מצאת את המיועד. אני ממש מאמינה שהסיבה שעוד לא התחתנת עדיין הינה הגורל שפשוט הכתיב לך הקב"ה, ושרק חשוב להמשיך ולהתחזק באמונה בקב"ה וכמובן בעצמך – שאת בהחלט תמצאי את חתנך בקרוב."
ד"ר ציפי ריין צילום: באדיבות המצולמת
ד"ר ציפי ריין, פסיכולוגית, מטפלת זוגית, משפחתית ומינית, מרצה ומנהלת המרכז למשפחה במכללת אורות, כותבת טור בירחון פנימה
ליצירת קשר : zipirhein@gmail.com