אחד מהמאבקים הבולטים של הזוג המודרני סובב סביב מטלות הבית. מעבר למטלות הבית ישנן גם מטלות חוץ הנכללות במינוח המוכר "סידורים": בנקים בשעות שלא נוחות לאף אחד, משרדים ממשלתיים רחמנא ליצלן, נציגים שלועסים מסטיק ברשויות המקומיות, ביטוחים וכיוצא בכך. בנוסף, ישנן חובות משפחתיות מתוכננות כגון תורנויות חגים וימי הולדת וכן טווח אפור ורחב הכולל שוברי שגרה לא מתוכננים המצריכים היערכות וגיוס לפי תחומי התמחות: מעברי דירה, טיולים, ברמצוושים וכן הלאה. כדי להתמקד בתחום הפעיל באופן שוטף נדון בפרט במטלות הבית.
כל עשייה המתקבצת תחת קטגוריית המטלות, בבית או מחוצה לו, היא כמובן בעלת חשיבות מסוימת. פעילויות מסוימות ימנעו עיקול חשבון בנק משותף או נידוי משפחתי, חלקן יאפשרו להמשיך להתנייד ברכב וימלאו את המקרר. רובן הגדול של המטלות מקובל ומובן, אך באופן כללי, אף אחד לא נהנה לבלות בסופר, לבשל, לנקות, לסדר, להמתין שעות לנציגים טלפוניים עייפים, לעמוד בתור בבנקים ולכתת רגליים בין הקומות השונות במשרדים מוסדיים.
כיום, בני זוג נורמטיביים שניהם עובדים, מה שמשאיר פחות רצון או זמן למטלות. אמנם היו מספר תוכניות שגרמו לצופים להתמכר לבישולים אך זו אינה תופעה גורפת. מה גם שטרם נמצא פורמט טלוויזיוני שיגרום לאנשים להתחרות בניקיון או שטיפת כלים. עדיין, החשיבות של ביצוע מטלת בית זו או אחרת מובנת - בדרך כלל לצד אחד. עובדה זו היא גם הבעיה. למזלי אני מאוד אוהב לעשות מה כל מה שנדרש וצריך. בערך.
באופן כללי, אם לצד אחד חשוב דבר מה כאשר לצד השני זה פחות חשוב - זה בסדר, אך לא במסגרת הנישואים. למעשה, פערים בייחוס חשיבות הם די נפיצים כשמדובר בחיי נישואים. אין מה לעשות, בנישואים - כמו בכל שיתוף פעולה - נדרשת פשרה ויש להגיע להבנות. ייתכן ויידרשו מספר טיוטות אך בסוף חותמים על הסכם שלום מסודר, והרווחה לכולם.
בכל זאת, אף לאחר ההבנות, בסתר לבם של בני הזוג מקונן הרצון לגרום לבני זוגם לעשות יותר. נושא היישום הוא זה שמפיל את ההסכמים הטובים ביותר. חשוב לשים לב שהסכם הוא רק הסכם - בכתב או בעל פה. המעשה הוא העיקר, וחכמינו כבר דרשו בכך.
שיטת התחרות:
יש שתי סיבות לפיהן בני זוג רוצים לגרום לבני זוגם לעשות יותר. האחת היא מתוקף העצלות האישית והרצון שהצד השני ייעשה כמה שיותר. הסיבה השנייה היא העובדה כי צד אחד רואה שהוא עושה הרבה ומעוניין שבן הזוג יעשה בהתאם. חשוב לציין שהגדרת מה נחשב ל"עשייה" משתנה בין אחד לשני. על כל פנים, נעסוק בשיטה היעילה להגברת יעילותם של בני הזוג - שיטת התחרות.
עקרון התחרות הוא פשוט: העשייה העצמית מגדירה את הרף הזוגי. אלו הדברים אשר צריכים להיעשות, במשותף. בנוסף על העשייה העצמית (הרשות המבצעת), המגדירה את מה שיש לעשות, חשוב שתתלווה דרישה ברורה (הרשות המחוקקת).
אם רק צד אחד ישטוף כלים, ייתכן והצד השני לא יתעורר לשטוף גם כן, לכן יש להגדיר כי שטיפת הכלים היא מטלה זוגית. הצפייה הברורה לשיתוף פעולה בנושא מטלה זו או אחרת, יחד עם העלאת הרף היא המתכון הבריא. עבודה מאומצת ללא חקיקה נאותה עלולה לגרום לבן הזוג השני להתרגל לחיים הטובים ולהביא את בן הזוג המתאמץ לכדי נקודת רתיחה. לכן חשוב להגדיר שאיפות בתחום מטלות הבית באופן כללי.
שיחת הסיכום
מעת לעת טוב לקיים שיחת סיכום. לשוחח על "מטלותינו לאן" ואיך כל אחד רואה את מטלותיו בעוד שנה. יש לאפשר הצעות דמוקרטיות לטובת שיפורים כגון: החלפת שיערות במטאטא, רכישת רובוט שמסתובב בבית או הגדרת סגנונות מוזיקליים שינוגנו במהלך פעילות זו או אחרת.
נתנאל קראוס צילום: באדיבות המצולם
נתנאל קראוס, נשוי באושר.
כותב רב המכר הפוטנציאלי (חפשו בפייסבוק): "המסה ליוצא הדתי המתחיל".