באחד מלילות שבת הוזמנתי להעביר שיעור במדרשה לבנות. הכנתי שיעור בנושא מסוים ובהתאם לכך הכנתי דפי מקורות. כשהגעתי למקום בו אמור היה להתקיים השיעור הבנתי שהיתה תקלה והדפים לא הודפסו. רגע של התלבטות, של צורך לבחור ללמד משהו שחי בי וגם מתאים לסיטואציה, משהו שיגרום לבנות להישאר ערניות בשעת לילה מאוחרת. נזכרתי במדרש על מרים וציפורה, מדרש שאני מאד אוהבת, חיפשתי אותו בספריה וכשמצאתי בדיוק את הנוסח שחיפשתי התחלנו ללמוד אותו:
"צפורה פתחה בדברים ואמרה למרים ומה היו הדברים? אמרו כיון שנתמנו הזקנים הדליקו כל ישראל נרות ועשו שמחה בשביל שעלו שבעים זקנים לשררה וכיון שראת מרים הנרות אמרה אשרי אלו ואשרי נשותיהן אמרה לה צפורה אל תאמרי אשרי נשותיהן אלא אוי לנשותיהן שמיום שדבר הקדוש ברוך הוא עם משה אחיך לא נזדקק לי מיד הלכה מרים אצל אהרן והיו נושאין ונותנין בדבר שנ' ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה על עסקי פרישתו מן האשה" ספרי זוטא פרק יב.
המדרש מספר על חגיגה גדולה שנערכה במדבר לכבוד שבעים הזקנים שהתמנו. מרים מתפעלת מהחגיגה ומדברת בשבח הזקנים, אולי דבריה מהולים בקנאה על כך שהיא כמי שהנהיגה את העם במדבר יחד עם משה ואהרון לא מתמנה. אבל זה לא מפריע לה להתפעל. את השמחה מפרה ציפורה, היא מנצלת את ההזדמנות לספר למרים את אשר על ליבה "מיום שדבר ה' עם משה אחיך לא נזדקק לי" איזה משפט מלא כאב וניכור "משה אחיך"... ציפורה נשמעת לי מאד פגועה, משה לא נזקק לה. הוא שקוע כל כולו בקשר עם ה'.
מחקר עכשווי בסקסולוגיה העלה כי הדבר החשוב לרוב הנשים שהשתתפו במחקר היה להרגיש מושכת, להרגיש שבן הזוג שלך נמשך אלייך וחושק בך. מסתבר שאין הרבה חדש בתחום. כבר ציפורה כואבת את חוסר המשיכה וההזדקקות של משה כלפיה.
דיברתי עם הנשים הצעירות שישבו מולי על הסיטואציה המוכרת לכולנו בה את נמצאת במסיבה או בחתונה ומישהי מנצלת את הרעש, ההמולה והמוסיקה הרועמת כדי לפתוח את אשר על ליבה ולשתף בקשיים הזוגיים המאוד אינטימיים. ציפורה כנראה פגועה וכאובה ממצב היחסים הזוגיים בינה ובין משה והיא כנראה חששה לשתף בכך את מרים. אך כאשר היא עדה להתפעלות של מרים ממעמד הנביאים היא לא יכולה יותר להתאפק ופורקת את אשר על ליבה, היא לא מוכנה להיות עדה אילמת לאידיאליזציה שעושה מרים לנביאים. היא משתפת את מרים במחיר, בקושי של משה לשלב חיים זוגיים אינטימיים עם חייו הרוחניים.
בעבודתי עם זוגות אני שמה לב כמה קשה להם לדבר על מצב שכזה. לזוגות שמגיעים אלי לטיפול קל יותר לדבר על המצב המוכר בו לאישה אין חשק מיני וקשה הרבה יותר לדבר על המצב ההפוך, מצב בו לאיש אין חשק מיני. לפי הסיפור שמספרים לנו האיש הוא ייצרי ומיני והאישה מספקת את צרכיו במקרה הטוב או עייפה וכואב לה הראש במקרה הפחות טוב. במציאות הסיפור הזה מופרך לנגד עיני פעם אחר פעם. הרבה זוגות סובלים מבעיה הפוכה- החשק המיני של האישה גבוה ואילו הוא מאבד עניין, נעדר חשק מיני או משיכה מינית. אלא שלהודות בכך זו פגיעה בגבריות, אם אתה לא מלא בטוסטסטרון או ביצר מיני כנראה אתה לא מספיק גבר , ואם אין לאיש שלךְ חשק מיני כנראה את לא מספיק מושכת, כנראה את לא מספיק אישה. כי לפי התבניות החברתיות עליהן אנו גדלות אישה צריכה להיות מושכת ואיש צריך להיות גבר גבר עם יצרים מיניים שקשה לשלוט בהם. המציאות שאני פוגשת רחוקה מאד מהסיפור הזה, בפועל לכולנו, נשים וגברים, אזורים מלאי כוחות ועוצמה יחד עם אזורי חולשה ופגיעוּת, הכרה בקושי ויכולת לדבר עליו מאפשרת לנו להסיר מעל הלב הרבה כובד, לשחרר אנרגיה שמושקעת בהסתרה ולהפנות אותה להכרות טובה יותר עם עצמינו ולחולל שינוי.
איילת וידר כהן היא פסיכולוגית קלינית מחברת המדריך "באהבתינו-גוף ונפש בזוגיות" מדריך לאינטימיות זוגית ומינית, מרצה בקריה האקדמית אונו, לשעבר יו"ר קולך