הפעם נדבר על אחד הנושאים החשובים ביותר בנישואים - ממלכת הגבריות. אך לפני שנתחיל: אם טרם קראתם את הטור הקודם, דיברנו על החשיבות של גמישות מחשבתית. היכולת לוותר על מטרות ספציפיות שלא הושגו, מסיבה זו או אחרת, כדי להימנע מתסכול, ויכוחים מיותרים ורכישה מחודשת של סט צלחות.
בטור הקודם גם סיפרתי לכם על קומיקאי נהדר בשם סבסטיאן מניסקלקו. האם במקרה יצא לכם לחפש אותו במרחבי המרשתת ולצפות בהופעותיו שהועלו לרשת באופן לא חוקי?
על כל פנים, לסבסטיאן תובנות מאוד מעניינות בנושא הגבריות המודרנית. הוא משווה באופן עקבי בין המציאות הקיימת לבין אביו - הגבר האיטלקי המסורתי. סבסטיאן עוסק הרבה בחינוך מודרני של ילדים. למשל, היום מעודדים ילדים מעבר לראוי. כולם מנצחים, כולם בעלי פוטנציאל, כולם נהדרים. לא עוקבים אחרי ניקוד במשחקים ומחלקים מדליות לכל הילדים. אביו לעומת זאת היה מתלונן שהוא טמבל או היה מתבייש בו כששיחק גרוע, ואף התנצל בפני המאמן וביקש שירד מהמגרש. היום ילדים קובעים מה יראו בטלוויזיה ואילו הוא ראה מה שאביו ראה. אם אביו צפה בחדשות על איזו מלחמה במזרח התיכון אז זה מה שכולם ראו בבית. לא טלטאביז. לא אלזה. חפשו Sebastian Maniscalco.
הממלכה הגברית
בבואנו לדבר על המימד הגברי, יהיו מי שיתכוננו לזנק עם מושגים ערטילאיים כגון שוביניזם או פמיניזם. לדרוש על המציאות הכלכלית בה שני בני הזוג צריכים להתפרנס בחוץ וכל מיני סיבות נוספות שבגינם ההבדלים המגדריים מטשטשים. יש אומרים כי נשים נהפכות לגברים. אם לדייק, כמו גברים. כשהן שומרות על נשיותן והכל, אך בסופו של דבר - נאלצות לאמץ מאפיינים גבריים כדי להצליח.
אך האמת הפוכה לחלוטין. נשים ממש לא נהפכות לגברים אלא להפך - גברים נהפכים לנשים!!!
מה????
כן-כן... שוקינג.
אז מה זה בכלל גבריות:
לפני שמדברים על מושגים גבוהים שמסתיימים ב-איזם, איפים, או מלווים במבטים מתחכמים, ננסה לגלות מה זה בכלל גבריות. ראשית, ניישר קו ונבין מה אינו מאפיין של גבריות. למשל, לעבוד 9 שעות במיזוג מול מסך זה לא גבריות. לענות למיילים, לשבת בפגישות, לצבור תארים אקדמיים גם כל אלו זה לא גבריות. לנהל צוות עובדים או לנהוג בג'יפ מצועצע זה גם לא גבריות. האמת היא כי אנו יודעים טוב מאוד לזהות "גבריות" אך המטלות הנדרשות מהאדם המודרני מתמסמסות בין תכונות המאפשרות לשרוד בג'ונגל המודרני ובין תכונות גבריות. אנו מסוגלים לזהות מודלים גבריים בקלות. נגיד וולברין מול ממציא של איזה רשת חברתית.
אולי גבריות זה בוץ. מעדר. שמש יוקדת. נשק. גריז. לכלוך. חספוס. ויסקי. אחראיות משפחתית. קשיחות. לחסל ג'וקים בבית. סטראוטיפ המאצ'ו. יש מספר מודלים של חוקרים במדעי החברה המנסים לסווג תכונות גבריות. זה לא שנשים לא מתלכלכות או עובדות קשה, להפך, להפך שוב, להפך עוד פעם. אולם פה טמונה הגבריות. השיח על מגמות השינוי המגדרי לא מאפשר להבדיל בין דברים גבריים לנשיים. כי תמיד יהיו נשים שיכולות לעשות מה שגברים עושים ולהפך. אולם, כאשר מדובר בזוגיות אין מגמה, יש זוג. גבר ואישה. בן ובת. בזוג תמיד ימצא הבדל. צד אחד לא יכול להוביל תמיד, בכל תחום. גבריות אמנם תלוית תרבות, ובינתיים בכל תרבות ישנו הבדל בין גבריות לנשיות. אם תרצו להתחיל לדרג אז זה כבר הקטע שלכם. בינינו, כולנו מודים מי יותר טוב, נכון? הו הו הו.
צמצום הממלכה הגברית:
רגע, לפני שנגלוש לדיון מגדרי אינסופי בואו נתמקד בסוגיה ספציפית בממלכת הגבריות - הצמצום של הממלכה הגברית. סבסטיאן, אם כן, מעלה נקודה חשובה. הוא מספר כי פעם בא לביתו של חבר. החבר קרא לו לסלון והציג בפניו את מה שהוא תיאר כ"הממלכה" שלו - כורסת עור מפנקת במרכז הסלון, היישר מול המסך. סבסטיאן כלל לא התרשם. "זו הממלכה שלך? כל הבית היה הממלכה של אבא שלי".
האם אזורי המחיה הטבעיים של הגבר הצטמצמו במהלך השנים לכדי כורסאות בודדות?
האם השעות הנוספות בעבודה הן הרחבה של אותו מרחב אבוד?
האם הילדים הם אלו שמשתלטים על הבית - והוויכוח המגדרי הוא רק דרך לפרוק תסכול?
האם מיציתי עד תום את הבילדאפ המטורף שיצרתי בתחילת הטור?
על כל זאת ועוד, בטורים הבאים.
נתנאל קראוס, נשוי באושר,
כותב רב המכר הפוטנציאלי (חפשו בפייסבוק): "המסה ליוצא הדתי המתחיל".