"היה לנו דווקא שבוע סבבה", פתחה עידית את פגישתנו השבועי, "לא רבנו ואפילו היו כמה קטעים לא רעים בכלל". חייכתי בשביעות רצון כשאני משתתף בחווייתה של עידית. "כן, זה באמת היה קצת שונה מהרגיל, השבוע עבר חלק", תרם אלי את חלקו, "העניינים זרמו ונראה שהזוגיות שוב חוזרת להתפתחות", חיוכי התרחב: "כל-כך נעים לי לשמוע", הוספתי.
החיוך לא ארך זמן רב מידי, מפני שאת השקט קטעה עידית: "העניין הוא שאם היינו רבים אפילו על עניין קטן – זה לא היה נגמר בטוב... אנחנו לא מצליחים לצאת מריב בשלום. כל עניין קטן הופך אצלנו לעימות אדיר... השבוע במקרה לא מצאנו על מה לריב אבל זה עניין של זמן עד שנמצא."
עתה היה מובן שתחילת הפגישה לא רמזה על הכיוון אליו היא ממשיכה. הבטתי לעבר אלי אך הוא הרכין ראשו והשתתק. "איך אתה רואה את זה"? שאלתי אותו. אלי המשיך לשתוק ונראה היה כאילו הוא מתנתק מהשיחה. "מה קרה"? "מה אמרתי"? כעסה עידית, אך נראה היה שאלי כבר לא היה פתוח לקשר. הוא הסיט את מבטו ונראה ששקע בעולמו הפנימי. "זה בדיוק מה שקורה לנו במריבה", אמרה עידית בעצב. "אני אומרת משהו שפוגע בו מאיזו סיבה שאינה מובנת לי, והוא מתכנס ומשתתק"... "ואז מה קורה?" שאלתי, "ואז אני מתעצבנת עליו וצועקת עליו שיענה לי. ואז הוא שותק ואני מרגישה שאני מדברת אל קיר ולא אל בעלי..."
השתיקה נמשכה. קטעתי אותה: "ואז איך העניין נמשך?" עידית היתה כמהה לשאלה שתתן לה הזדמנות להמשיך להתבטא "ואז אני צועקת עליו ממש חזק, ואולי עושה איזה מעשה מופגן שיבין כמה אני כועסת. לצערי זה משפיע על אלי בכיוון הפוך מהתוכנית שלי והוא מנתק מגע, יוצא מהחדר או פונה לעיסוק אחר, ואז אני יוצאת לחלוטין מדעתי – האם הוא לא רואה שאני מנסה לתקשר איתו? כל הגברים האלה, פשוט עם של אוטיסטים."
הפעם החלטתי להתעלם משיוכי המגדרי ולהתייחס לתוכן:"אז אני מבין שמה שמתחיל כאן בחדר זו דוגמא לאיך שהמריבות מתחילות להתפתח בבית. נכון?", פניתי הפעם לאלי בנימת קול שעזרה לו לחזור אלינו לשיחה. אלי הנהן. "אז האם הייתם רוצים לנצל את ההזדמנות לאחר ששבוע שלם לא רבתם, וממש שמרתם את המריבה לטיפול, ללמוד קצת על דינמיקה של מריבות?" עידית הצטרפה להנהונו של אלי.
אלי ועידית מדגימים לנו כיצד לעתים התוכן של המריבה נהיה טפל לאופיה. במילים אחרות, לפעמים בשלב מסוים שוכחים על מה רבים, ורבים על איך רבים...
אחת הדינמיקות האופייניות של מריבה היא שבן זוג-אחד מתפרץ ובן-זוג אחר מתכנס. אלי שמע מעידית דברים שלא מצאו חן בעיניו ובמקום להביע את חוסר הנוחות שלו, הוא ניתק מגע בצורה כזאת שלא אפשרה לשיחה בונה להתפתח. עידית כעסה על התנהגותו של אלי, ומרוב תסכול (ואולי גם פחד), התפרצה על אלי, במקום לאפשר לו להירגע.
אחד הדברים המועילים ביותר לזוגות המעוניינים "ללמוד איך לריב", הוא לזהות את דפוס המריבה האישי של כל אחד מהם. לאחר מכן יש לבדוק מה יכול לעזור לכל אחד מהם על-מנת להתחיל לשנות אותו.
ככלל ניתן לומר כי מי שמתפרץ צריך ללמוד איך להתאפק ולתת לבן-הזוג תחושת בטחון ומי שמתכנס צריך ללמוד "להוציא את ראשו הטמון בחול" ולהראות לבן זוגו שותפות בשיחה.
לצורך כך נסו את התרגיל הבא:
בדקו מה דפוס המריבה הרווח של כל אחד מכם (ברוב המקרים אחד מתכנס והשני מתפרץ). שוחחו על כך עם בן הזוג והגיעו להסכמה.
שאלו את בן הזוג: "מה אתה מרגיש וחושב במריבה שגורם לך להתפרץ/להתכנס"
השתהו על התשובה עד שבן הזוג ירגיש שאתם מבינים אותו לגמרי.
שאלו את בן הזוג: "מה אתה צריך להרגיש ולחשוב כדי לא להתפרץ/להתכנס"?
השתהו על התשובה עד שבן הזוג ירגיש שאתם מבינים אותו לגמרי.
שאלו את בן הזוג: "לאיזו התנהגות אתה זקוק ממני בזמן מריבה כדי להרגיש/לחשוב כך?"
השתהו על התשובה עד שבן הזוג ירגיש שאתם מבינים אותו לגמרי.
חכו בכיליון עיניים למריבה הבאה. כאשר היא תופיע, שמחו על ההזדמנות ליישם ברצינות ובכנות את המלצות בן-הזוג.
בהצלחה רבה!!!
מושון לוינגר, הוא עו"ס קליני, מטפל פרטני וזוגי, מתמחה בטיפול מיני ויועץ לפנויים פנויות.
mooshon.lr@gmail.com