השבוע מצאתי את עצמי בוכה. אפילו לא ידעתי בדיוק למה. שמעתי שיר כלשהו שהעלה בי רגש ופשוט נתתי לדמעות לזרום, לנקות ולהוציא מתוכי את הרגשות שנמצאים שם וכנראה לא מקבלים מספיק ביטוי. האמת שאני בוכה ממש בקלות, אבל אין לי בעיה עם זה, אני זורמת לגמרי (תרתי משמע).
הבכי לא זר לי. הוא חבר יקר שמלווה אותי כבר שנים.
כשהייתי נשואה בפעם הראשונה חוויתי הרבה קושי ועצב והייתי בוכה המון.
הייתי נכנסת לשירותים ונותנת לדמעות לזלוג ולזלוג. זה לא יכל לשנות את חיי הנישואים שלי אבל כנראה באיזשהו מקום שמר על השפיות שלי והוציא ממני הרבה כאב שהצטבר. אני לא אשכח את הימים האלו, לא האמנתי כמה דמעות יכולות לצאת מבנאדם אחד.. הייתי פונה לה' ושופכת את ליבי בפניו. באותה תקופה לא שיתפתי אף אחד במה שעובר עלי. (שזו היתה טעות ומאז אני מטיפה לשיתוף במקרים כאלה).
גם בנישואים הנוכחיים, שב"ה הם טובים ויציבים היו הרבה דמעות. כמו כל זוג טרי חווינו קשיים. כמו כל זוג טרי, לוקח זמן עד שלומדים לא להיעלב מכל דבר, עד שמבינים שבן הזוג מדבר בשפה שונה משלי -בכל אופן לי זה לקח זמן, כמו כל זוג טרי לכל אחד יש תמונה איך חיי הנישואים "אמורים" להיראות, (הוליווד דפקה אותנו) וכמו כל זוג טרי, זה תהליך של בניה והתייצבות.
ופרק ב' זו משוואה הרבה יותר מסובכת מפרק א' כי בדר"כ מגיעים אליו בגיל מבוגר יותר, מקובעים יותר, עם מטענים רגשיים מהעבר וכשיש ילדים שמערכת היחסים מולם מורכבת, זה עוד יותר מסובך.
בעלי ואני עברנו יחד כל מיני תקופות, חלקן לא פשוטות בכלל. פחות משנה אחרי שהתחתנו, החברה שהוא עבד בה, נסגרה. עכשיו דמיינו בנאדם שעבד כל חייו, יציב ומסודר, ומס' חודשים לפני שנולד לו ילד- מפוטר. ואשתו עם הורמונים של הריון. בקיצור, תקופה לא פשוטה. וכן, הרבה בכי. (שלי, כן? רק על עצמי לספר ידעתי..).
אבל בכי זה לא רע, זה אחלה ניקוי. קראתי שההרכב של הדמעות שונה מבכי לבכי. בכי מבצל זה הרכב כימי אחר מבכי של עצב או התרגשות. מדהים, לא?
פעם שמעתי שאנשים שבוכים בקלות, אלו אנשים שיודעים להתרפק על ה', שפשוט מתפרקים עליו. תראו את הצדיקים שהדמעה באה להם בקלות, זה לא סתם.
אחת החוויות החזקות שלי עם בכי, היתה כשהייתי באומן, לפני כעשר שנים. זה היה בדיוק אחרי הפרידה ה"סופית" מבן זוגי (זוכרים מהטור הקודם? נפרדנו אחרי קשר ממושך ולאחר 4 שנים חזרנו והתחתנו ☺ ) וביום הראשון ששהינו שם, קבוצת הנשים עמדה במעגל, וכל אחת התכוונה בלב על משהו וכולן מחאו כפיים להמתקת הדינים ("ע"י ניגונים ומחיאות כף נמתקים כל הדינים"). אני זוכרת שחשבתי על הקשר שיצאתי ממנו זה עתה וכולי התפרקתי שם, בכיתי ובכיתי ובכיתי, עד שהרגשתי שזהו, די. צריך להמשיך הלאה.
גם כאמא יוצא לי לבכות. לפעמים התסכול והמצוקה מול הילדים, או הדאגה להם, כ"כ גדולים שאני מוצאת את עצמי פתאום ברגע אחד פורצת בבכי. ואז פונה לה' ואומרת לו: "אתה השותף השלישי.. תשמור עליהם, תדאג להם, תכוון אותי לחנך אותם טוב".
"להפוך את הדאגות לתפילות". ביטוי מקסים שנאמר ע"י אמא בסדנת הורים שאני מנחה ואימצתי בחום.
אז אני מאחלת לכולנו שנבכה בקלות, שנתרפק ונתפרק על ה', שנהפוך את הדאגות לתפילות ונזכה לדמעות שמחה, אמן.
סיגל אברהם- "ביחד משנים מציאות". מנחת קבוצות ומלווה תהליכי צמיחה אישיים וזוגיים.
לשאלות ותגובות: sigalevi@gmail.com / 0586518290-