כשקראתי את ספרו הראשון של הרב יהודה עמיטל זצ"ל, ראש ישיבת הר עציון, "והארץ נתן לבני אדם" - התאכזבתי. היה זה ספר קטן וקצר לאדם ענק עם הרבה אורך רוח. בקרב מי שלא זכה להכיר את הרב ותורתו הותיר הספרון רצון לעוד, לעוד הרבה יותר. מי שכנראה שמע את הרצון הזה היה הרב יואל עמיטל, בנו של הרב עמיטל, שהוציא לאחרונה את הספר "עת רצון" ובו שיחות לימים נוראים שנשא הרב עמיטל בבית מדרשה של הישיבה. מדובר בספר עב כרס שלראשונה מביא בפנינו 330 עמודים, כולם דברי תורה שמסר הרב עמיטל. תורה שסימנה אבן משמעותית בבניינה של הציונות הדתית ובתי מדרשה וראויה הייתה לבמה רחבה יותר.
באמצע שבת מושלגת וחורפית במיוחד, לפני כ-40 שנה, הגיח אל בית מדרשה של הר עציון חקלאי מתנשף מראש צורים. הוא סיפר לרב עמיטל כי תקלה במערכת החשמל בלול באפרוחים שבמשק גרמה להשבתה של מערכת החימום. התוצאה עלולה להיות קטלנית, מאות אפרוחים קטנים ומצייצים ימצאו את מותם בקור הקשה של גוש עציון של אותם הימים. החקלאי שאל את הרב עמיטל האם ניתן לחדש את זרם החשמל בשבת ולהציל את האפרוחים? הרב עמיטל עטה עליו מעיל כבד וחרף גילו המתקדם יצא בעיצומה של סופת השלגים אל הלול שבראש צורים. תלמידיו שאלו אותו מדוע עליו לגשת אל הלול, שהרי כל הכלים למציאת התשובה נמצאים בספרי בית המדרש? השיב להם הרב "צריך לשמוע את ציוץ הציפורים, צריך לחוש את הצער, את הבעיה. אי אפשר לשבת בבית המדרש הטוב והמחומם שלנו ולתת תשובה על מה שמתרחש שם, בבית הגידול הקפוא" (על פי עדותו של הרב יעקב פישר מתוך הספר "לעבדך באמת").
השאלה מה פסק לבסוף הרב עמיטל בשאלה הקשה היא כלל לא רלוונטית, אם יהיה זה חילול שבת של חקלאי או מאות מאפרוחים גוססים למותם, יהיה הרב עמיטל איתם שם, כשותף מלא וכבעל האחריות על פסיקותיו. דרכו של הרב עמיטל בלבלה לא אחת, מרב ופוסק היה הרב עמיטל למעין סבא.
השיח אודות החזרה בתשובה בימי אלול והתביעה לשינוי ממלא עצמו אמירות פופוליסטיות חסרות אחריות, כאלה המפזרות סיסמאות קשות היוצאות בהבל פיו של אדם או רב אחד אך חותכות בליבו של תלמיד אחר. "תתמודד" או "תתקן" הם רק חלק מהמושגים שאנו מוצאים בספרות התשובה הדתית, מושגים שיודעים יפה להציב יעד שמיימי אך כושלים במפגש עם האדם. עם האדם הנתון במורכבות החיים שאפשרות ללחיצה על הגז ומעבר מאפס למאה בעבודת ה' שלו, כנראה שאינה נתונה לו (ולמי כן?!).
שפתו של "עת רצון", שפתו של הרב עמיטל היא אחרת. כזו שאינה משיבה בשו"ת SMS אלא מבינה את הנמצא מולה וחשוב מכל- נמצאת שם יחד איתו. "כיום אנחנו חיים בעולם מנוכר שחסרה בו התייחסות לפרט", מצוטט הרב עמיטל בספר החדש, "המקום הראשון שבו צריך לצאת מן הניכור הזה הוא בית המדרש. בימי הרחמים והסליחות אנו צריכים לשחזר את ה'אלול' שלאחר מתן תורה: את תודעת הכישלון, את חציבת הסלע, את העבודה הפנימית בחשאי". הוא ממשיך: "אך עוד לפני כן, אנו פותחים בסדר שלוש עשרה מידות, המלמדות הנהגות מעשיות, בעיקר בעניינים שבין אדם לחברו". בשיחות קצרות וארוכות מחדד את הרב שוב ושוב את העמידה שלך כאדם כמי שאתה. על היותך מקובל כלפי שמיא ומשם, ורק משם יגיע התיקון.
זה לא משנה אם זה הלול או האלול, הרב עמיטל יהיה נוכח שם.
עת רצון - שיחות לימים הנוראים, הרב יהודה עמיטל בעריכת הרב יואל עמיטל. הוצאת מגיד וישיבת הר עציון