סילבסטר- חוגגים את הטומאה

מדוע אנו חוגגים את חנוכה? לכאורה מדובר בשאלה רטורית... ידוע כי החשמונאים גברו על היוונים וחנכו את המזבח בכה' בכסלו. אם כן, חנוכה חל ביום הניצחון הגשמי-רוחני של המקבים.

ועכשיו לשאלה הקלאסית: ומניין לנו כל זאת? האם יש תיעוד כלשהוא במסורת למהלך האירועים שתיארנו?

אז זהו שלא בדיוק...

תיאור חנוכת המזבח בכה' כסלו אכן נמצא בספר מקבים, אלא שבית המקדש עצמו נכבש וטוהר כבר קודם לכן. לא עוד, אלא שהמקבים בנו את המזבח מחדש ולא הקריבו עליו עד לכה' בכסלו![1] כלומר, יהודה רצה לחנוך את המזבח בקרבנות, דווקא ביום זה. עתה עלינו לברר, מדוע בחרו המקבים לחנוך את המזבח ביום זה דווקא.

התשובה לשאלה זו, מופיעה באותו מקום ממש בספר מקבים: בגלל אנטיוכוס. שלוש שנים קודם לכן, 'חנך' אנטיוכוס בבית המקדש את המקדש האלילי שלו, בדיוק בכ"ה בכסלו. המקבים רצו לטהר לא רק את המזבח הממשי, אלא גם את התוכן הטמא שיצק אנטיוכוס ליום זה.[2]

אך שוב מתבקשת השאלה, מדוע בחר אנטיוכוס ביום זה דווקא לחנוך את מקדשו האלילי?

אלא שגם אנטיוכוס הכיר קצת את מסורת ישראל ובחר ביום זה, בדיוק מהסיבה ההפוכה של יהודה. מצאנו בספר חגי[3] שעולי בית שני חנכו את המזבח ב... כה' כסלו כמובן. כך שהמקבים, הפוך על הפוך, מחזירים את המשמעות המקורית של היום, אחרי הניסיון של אנטיוכוס ליצוק לו משמעות 'מודרנית'.

אז זהו? חנוכה בכה' בגלל חנוכת המזבח בראשית בית שני?

עדיין לא.

גם בוני הבית השני, לא חנכו את המזבח בכה' בכסלו, סתם כי כך התגלגלו הדברים. זה היה מכוון.

תקופת חנוכה היא זמן שמחה, משום שבתקופה זו מסתיים מסיק הזיתים. עדות לכך אנו מוצאים במשנה [4], שם נחלקו תנאים, האם ניתן להביא ביכורים ולקרוא מקרא ביכורים, רק עד סוכות או אף עד חנוכה. כלומר, חנוכה משמש כגבול למצוות הבאת הביכורים. חגיגות סוף תקופת המסיק, בדומה לסוכות שמציין את סוף תקופת האסיף, יתחרשו כיאה לעם קודש בבית המקדש, בהבאת ביכורי זיתים ובשימוש בתוצריהם: הדלקת נרות, מאכלי שמן ואולי גם יהיו סופגניות...

מכאן מובן גם מדוע המנורה מופיעה כסמל מרכזי, הן בנבואות זכריה[5] שהיה מבוני הבית, והן אצל החשמונאים.

אז חנוכה מבוסס רק על עניין חקלאי-טבעי? יש איזו הרגשה שדווקא לחנוכה, חג של אור וחושך, של ניצחון הקדושה על הטומאה, יש בסיס 'רוחני' יותר.

אכן, הראשון בהיסטוריה האנושית שחגג את חנוכה, הוא לא אחר מאשר - אדם הראשון.
ומה ראה אדם הראשון לחגוג?

כאן אנו נכנסים לעומק העניין וכדי להבין מהו, נקדים הקדמה קצרה:
בשנה ישנן ארבע "תקופות" שמציינות את אורך היום והלילה. בתקופת ניסן (21 במרץ) ובתקופת תשרי (21 בספטמבר) שווים היום והלילה בארכם. בתקופת תמוז (21 ביוני) חל היום הארוך בשנה ובתקופת טבת (21 בדצמבר) חל היום הקצר בשנה.
חנוכה חל סמוך ל-22 בדצמבר, שהוא יום ההיפוך החורפי, שבו בחצי הכדור הצפוני הימים מתחילים להתארך.

אומרת הגמרא [6]: "לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך לפי שחטא אדם הראשון בראש השנה. אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו... עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפילה. כיון שראה תקופת טבת (21 בדצמבר) וראה יום שמאריך והולך". יש להניח שלקח לו כ 2-3 ימים להבין זאת, והגיע ל-24 בדצמבר "אמר מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים", מה-24 בדצמבר עד ה-1 בינואר.

למי שחי בתוך נוצרים תאריך היום טוב של אדם הראשון מוכר, זהו לא אחר מאשר יום אידם - חג המולד או הכריסמס. הדבר לא נעלם כמובן מעיני חכמינו, וכך ממשיכה הגמרא: "לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים, הוא קבען לשם שמים והם קבעום לשם עבודת כוכבים".

אמנם בלוח העברי, שאינו שמשי, אין תאריך קבוע לתקופות, אך בממוצע יוצא שתקופת טבת חלה בכ"ה בכסלו. אם כן חנוכה במקורו, מציין את קו הגבול הבראשיתי בין האור לחושך ומקורו בימי אדם הראשון...

אם כן שניים אוחזים בחנוכה. אנחנו המשכנו אותו לקדושה והם לטומאה. למעשה כך מבאר הרמב"ם את מקורן של רבות מהמצוות[7]. לדעתו, התורה לא ביטלה לחלוטין מנהגים אליליים, אלא 'שיפצה' אותם. כלומר עקרה מהם את הפרשנות המוטעית וביססה אותם כבעלי תוכן קדוש.

בדיוק כפי שהמקבים ואנטיוכוס 'רבו' על היום הזה אז, הניגודיות בתרבויות שלנו, האור והחושך, מתגלה דווקא ביום זה שראשיתו היא הבסיס לשני החגים - הטהור והטמא.

חנוכה שמח!

* מבוסס על שיעורו של מו"ר הרב אורי עמוס שרקי שליט"א