במרחב האינטרנטי בו אני מסתובב התקיימו בסמוך לחגי תשרי דיונים מדיונים שונים בקבוצות פייסבוק כאלו ואחרות הנוגעים לנושא שיתוף הנשים בתפילות ובמנהגי החג בבית הכנסת, מהקמת מנייני נשים פרטיים ברוח האורתודוקסיה השמרנית ועד למניינים שיתופיים ושוויוניים המאפשרים קריאה ועליה לתורה של נשים בעיצומם של חג ושבת.
מכיוון שאני מחובר בתפיסת עולמי לעולם היהודי הדתי-אורתודוקסי על מלוא חיוביו והוראותיו, ומשם המוקד להתבוננותי ולהסקת מסקנותי, ניסיתי לעשות לעצמי סדר בדברים ובטענות שהועלו ולהבין מדוע יש המתנגדים בקרב הציבור הדתי לאומי להקמתם של מנייני נשים למיניהם. והרי במידה וישנן נשים המרגישות בבית הכנסת מודרות או חסרות בתכני התפילה בשבת ובחג, מדוע שלא לאפשר ואפילו לעודד קיום של תפילה אישית וציבורית-נשית משל עצמן בלי שהדבר יפגע בסדרי בית הכנסת? ובאמרי "לאפשר" אין אני מתכוון שהדבר דורש אישור פטריארכלי כלשהוא, אלא כוונתי שיהיה קונצנזוס מבורך בתוך העולם הדתי-לאומי השמרן.
ביד המקרה, ובהמשך למחשבותי בנושא, הזדמן לי קטע וידאו פרודי שנערך בהמשך לטרנד משנת 2005 והלאה והופץ ברשתות החברתיות. מדובר בפרודיה המתבססת על קטע מרכזי בסרט הגרמני "הנפילה", המתעד את ימיו האחרונים של היטלר. הקטע מתאר התפרצות זעם קשה של היטלר, לאחר שהתברר לו שכמה מהאוגדות לא יצאו למתקפת-נגד בכיוון ברלין. בקטעי "היטלר מתעצבן" שנעשו על גבי הקטע המקורי נראית אותה סצנה כאשר מצורפות אליה כתוביות בהקשר אחר שעליו רצה יוצר הסרט למחות. במקרה דנן מדובר בסרטון של יוצר/ת אנונימי/ת כנראה מקיבוץ כפר עציון, שעוסק בתסכול של היטלר בעקבות הריבוי המסיבי של המניינים בקיבוץ: מניין רגיל בבית הכנסת, מניין משתף באוהל, מניין שיוויוני אצל ינאי, אצל רודובסקי בחצר ועוד ועוד. בסרטון (המשעשע למדי, יש לומר) היטלר מתלונן על כך ש-"כל כך הרבה מניינים זה לא יפה, בקושי יש לאנשים מניין אחד בבוקר, לא שמעו שברוב עם הדרת מלך?!". לאחר מסת קיטורים הסרטון מסתיים ב-"מה סבא שלי היה אומר? אני חושב שבשבת הבאה אלך ברגל לבת עין (היישוב הסמוך, א"ר) נכון הם קצת ימניים מדי בשבילי אבל לפחות יש להם מניין אחד"
הסרטון הנ"ל שהועלה כביקורת על דרך הנהגתו של היישוב הספציפי, מקרין במקצת על הבעייתיות שקיימת בעריכת מניינים שונים מזה המרכזי - הציבורי. ברור לי שאשה אורתודוקסית שחשה תסכול רב אל מול אופי פעילותו של בית הכנסת השמרני, תבקש לפלס לעצמה את דרך המלך ההלכתית בה היא תוכל להגשים את מקומה הרגשי-אמוני מבלי לפגוע בהלכה ובמנהג הקיים. ועדיין לאט לאט דרך הקמת מנייני נשים שכאלו נפרם החוט השוזר את הקהילה הדתית לבעלת צביון אחד ומקום תפילה אחד. הדבר יבוא לידי ביטוי במיוחד בקהילות דתיות מצומצמות כדוגמת כפר עציון שמהותם הוא שיתופיות וקהילה. אמנם ברור לי שגם בהקמת מניינים נוספים על ידי גברים המעדיפים סגנון או קצב תפילה שונה אנו מגיעים לאותו פירוד. אך המניין הנשי קם מכיוון שלא קיימת כרגע הסכמה בנוגע לשילובן של נשים במהלך התפילה, ולא בגלל קושי להתחבר לסגנון או לנוסח. לכן יש באפשרותנו להשיב ולאחד את ה"מניינים הגבריים" ע"י התחשבות בהעדפות השונות של המתפללים אך לא נוכל להשיב את הנשים החפצות בשיוויון ללא שינוי של ממש בדרכי התפילה. וכך היהדות, שאחד ממאפייניה החזקים הוא הקהילתיות, תשתנה ותהפוך - גם אם תישאר אורתודוקסית - לדת אישית וסובייקטיבית שהכלל שבה אינו בא לידי ביטוי בטקסים האמוניים-הלכתיים. לדעתי זהו תהליך בלתי הפיך, שיפגע אנושות בחיבור המופלא הקיים בעם ישראל על כל מרכיביו השונים.
לסיכום אדגיש כי דברי לא נכתבו עם סימן קריאה בסופם. אינני מציע מסקנה או פתרון ואף אינני בטוח אם קיים כזה. אך חשוב לשים על לבנו את הדברים ולבחון לאן פנינו מועדות.
הכותב הינו בעל הבלוג ”חמינדוס“