בציבור האמוני, ולא רק בדור הצעיר אלא גם בציבור המבוגר שלו, התנהלו בזמנו דיונים וויכוחים איך להתייחס אל המדינה ומוסדותיה, במיוחד לאחר שכל מערכות השלטון: הממשלה, הכנסת, המשפט, הצבא, המשטרה ועוד, חברו כולם לנשל אלפי יהודים ישרי דרך, אנשי אמונה ועמל, שהקימו בגוש קטיף בשליחות המדינה את ביתם, ולפתע באטימות ונחישות גורשו מנחלתם והרסו את ביתם. וכתום הסערה טרם הספיקו לאסוף את השברים, החלו במחנה הנרדפים הרהורים וערעורים בקול רם האם זאת עדיין המדינה שלי, האם, אחרי הפניית הגב בצורה כל כך אכזרית של מוסדות השלטון, עלינו לשמור להם אימונים? אלא שאת השאלה הזו לכאורה היינו צריכים לשאול לא מהיום אלא כבר מאז קום המדינה, מאז שגזזו לילדי תימן את הפאות וכדומה, כבר מאז יש מקום לשאלה: הזוהי מדינת ישראל, "יסוד כסא ה' בעולם"? אלא שבשאלה הזו יש ערבוב של שני מרכיבים שאת ההבדל בינם הטיב לנסח מו"ר הרצי"ה וכך היה אומר (בימים שהיה ויכוח על גידול חזירים במדינה): "המדינה של הקב"ה והחזירים של בן גוריון". וכוונתו שבגלל החזירים אין לבעוט במדינה..
כשאנו דנים בעניין המדינה עלינו לשאול מדינה מן התורה מנין? את התשובה אנו מקבלים בדברי הרמב"ן המגדיר את מצוות ישוב הארץ בשני מרכיבים: "שלא נניחנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה", שני המרכיבים הללו הם: א. ריבונות יהודית בארץ ישראל, ב. ישובה, ושני המרכיבים הללו הם "המדינה". יתרה מזו לפי כמה דעות אי אפשר לקיים את מצוות ישוב הארץ ללא מדינה בשלטון יהודי, [והם הרב יהושע מקוטנא בספרו "ישועות מלכו" (יורה דעה סו) ורבי צדוק הכהן מלובלין בספרו "דברי סופרים" (אות יד)] כי לדעתם גם אם יושבים יהודים בארץ ישראל אך תחת שלטון גויים הם אינם מקיימים מצוות ישוב הארץ, כי את המצווה מקיימים רק בריבונות יהודית על ארצו,. כך שלפי דבריהם רק בה' אייר תש"ח עם הקמת המדינה חידש העם היהודי את מצוות ישוב הארץ.
באמירה "המדינה של הקב"ה" אנו אומרים שהמדינה אינה רכושה של קבוצה זו או אחרת בעם ישראל, גם אינה של דור מסוים, אלא היא של עם ישראל כולו לדורותיו, היא חלום הדורות שאליה כספו היהודים כשאמרו: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". וגם אם יש פגמים במדינה יש להתייחס אל המדינה כמו שאנו מתייחסים אל ה"תורה", שהרי אין לך דבר שאנו משייכים אותו לקב"ה כמו התורה, שאנו קוראים לה "תורה ה' תמימה", ועל התורה נאמר: "כי ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". האם יעלה על הדעת שבגלל כמה פושעים שנכשלים בתורה אנחנו נהיה "ברוגז" עם התורה. כך גם לגבי המדינה, האם בגלל מערכות שלטוניות של ממשלה זו או אחרת הנוהגות שלא כהלכה, האם בגלל זה ניתן גט למדינה?
במסכת ברכות (י, א) מסופר שהנביא ישעיה הוכיח את המלך חזקיה על שאינו מקיים "מצוות פרייה ורבייה", השיב לו חזקיה כי נאמר לו ברוח הקודש שיהיו לו בנים רשעים, ועל כך אמר לו הנביא: "בסודותיו של הקב"ה למה לך, אתה תעשה מה שנצטוית והקב"ה יעשה הטוב בעיניו". ומסביר הראי"ה קוק (בספרו עין איה שם) שחזקיה כמלך רואה את הדבריםכאן ועכשיו, ובהבחנה הזו חשש חזקיה שהבן הרשע שיולד לו, כשיתמנה אחריו למלך, הוא יהיה אסון לעם ישראל, וחזקיה אינו מוכן להיות שותף לכך ולכן נמנע מלשאת אשה וללדת ילדים. ואילו הנביא שרואה את הדברים לא במבט של דור אחד אלא במבט של נצח אומר למלך: מלכות בית דוד דומה לשלשלת המורכבת מחוליות חוליות, שאם אתה מחסיר אחת מהן אז תתפרק כל השלשלת, וגם אם עכשיו יש חסרון של דור אחד מהו דור אחד בנצח, על כן כדאי לסבול דור אחד של מלך רשע ובלבד לשמר את רציפות המלכות. כך אפשר לומר גם כלפי "מדינת ישראל", כדאי לסבול קדנציה שלטונית אחת ועוד אחת ובלבד לשמר את רציפות הריבונות של העם היהודי בארץ ישראל. וזה כוונת דברי מו"ר הרב צבי יהודה כשאמר: "המדינה של הקב"ה והחזירים הם של בן גוריון", ויש להפריד בין החזירים למדינה.