בערב יום חמישי האחרון הלכתי לערב השקת הספר "השותפות הגדולה" של הרב יונתן זקס בתרגום לעברית (הוצאת מגיד), בהשתתפות המחבר וד"ר מיכה גודמן. הערב היה מוצלח ומהנה, אך עם זאת במהלכו לא הצלחתי להשתחרר מתחושת הצער על הטרגדיה של הרב זקס בפרט, והיהדות הדתית הפתוחה בכלל.
הרב זקס הוא דמות מרשימה, בכל קנה מידה. הוא רב, ד"ר, לורד. עד לאחרונה הרב הראשי לאנגליה. שואב את השראתו מהרב סולובייצ'יק והרבי מליובאוויטש. מנהל דיאלוג עם העולם הפילוסופי-מוסרי-מדעי האקדמאי. בעל הוד והדר כרב ישראל מאיר לאו, כריזמה כרב אלון, והשקפת עולם דתית הקרובה יותר (בהקשר הישראלי) דווקא לרב בני לאו. פירסם ספרים בהיקפים של הרב אבינר, וכולם רבי מכר עולמיים. ציוני נלהב. הרב המפורסם ביותר בקרב רוב הדתיים דוברי האנגלית כיום. הרב המשפיע ביותר באירופה בימינו - ולא רק על היהודים. לאחרונה התבטא שהוא רוצה לצאת ולהשפיע על העולם, ולא רק על יהדות בריטניה.
הרב זקס רואה עצמו כשגריר, דיפלומט של הדת, בעולם עויין וציני כלפי הדת. כל דת, לא רק היהדות. בנוסף, הוא גם משווק ספציפית את היהדות והמונותאיזם בשפה ובדרך שמתאימה לעולם המערבי העכשווי. איך הוא עושה את זה? אז קודם כל קנו את הספר וקראו אותו, אבל בקצרה הוא מפרש את כל הניגודים שאנו מכירים בין העולם הדתי לחילוני בצורה של שותפות, ולא ניגודיות (ולכן הספר לא רק סביב הנושא הלעוס: "תורה ומדע"). מדובר בדרך נפלאה לפתור הרבה צרות ומבוכות: דת ומדע המשלימים זה את זה: דת מעניקה משמעות, ומדע מסביר ואנליטי, דתות שונות כבעלות תפקיד שונה בעולמו של הקב"ה, היהדות כדת של חיבורים ואהבה "כי בצלם אלקים". הרב זקס שם דגש רב על היתרונות המעשיים של הדת בעולם המודרני. לכן הרב זקס כל כך הצליח: בעידן בו הדת נתפסת כמיושנת ופנאטית, הרב דיבר דווקא על הרלבנטיות המעשית והמוסרית של הדת לעולם המודרני.
אז למה טרגדיה? ובכן, לאחר מחשבה, תחושת הטרגדיה שלי נבעה משלושה גורמים: השפה, "אפקט המחמדיות", והכשלים בפילוסופיה של הרב זקס.
מבחינת השפה, הרב זקס מדהים באנגלית, אבל בעברית, לצערינו הרב, פשוט לא. מעבר לכך, יש פערים תרבותיים אדירים בין הרב זקס לציבור הישראלי וגם כן הציבור הלא אקדמאי, שכן הרב זקס פשוט מתכתב ומדבר בעיקר לציבורים שמאותגרים על ידי השקפות עולם ליברליות משכילות. בהקשר הישראלי הוא יכול לשווק אותנו מצויין (דמוקרטיה במזרח התיכון, מעצמת הייטק, פלא של המאה העשרים וכו'), אבל תרבותית הוא רחוק מאיתנו כמערב ממזרח. למרבה הכאב יהיה לו קשה מאוד לצאת מהמשבצת הזו, גם בעזרת תרגום מוצלח של צור ארליך. מרכז העולם היהודי הוא בישראל, הכשרונות של הרב יכולים לבוא לידי ביטוי רק בחו"ל. טרגדיה.
"אפקט המחמדיות": אני לא באמת צריך להסביר יותר מדי, מפני שכשקראתם את המלים "השקפת עולם שקרובה לרב בני לאו", וכשחשבתם קצת על הפילוסופיה של הרב זקס, הבנתם: הרב אפרתי והחרדים היו עושים ממנו מטעמים. אם תצפו בשיעור שלו באנגלית, תראו שהוא מעלה תחושת "יותר מדי טוב מכדי להיות אמתי". כבר בחו"ל הוא נתקל בהתנגדות עזה מצד הגורמים החרדיים על התנחמדות יתר לעולם הכללי. כנס "לימוד" הוא כנס שיעורים ויהדות שמתכנס באנגליה ובמקומות נוספים בעולם. המחלוקת: הכנס פתוח לכל הזרמים ביהדות (כולל). הרב זקס תמך כמובן, אבל החרדים הביעו עליו ביקורת עזה, שבעקבותיה הוא נמנע מללכת לכנס. בכלל, הטרגדיה של הרב זקס בהקשר הזה היא הטרגדיה של היהדות הפתוחה בכלל: היא חשופה לביקורת והתנגדות עזה מצד הגורמים השמרניים והקיצוניים ביהדות באשמת פתיחות יתר, עיגול פינות לצורך הצגת חזות ליברלית ונחמדה, ועוד ועוד. גורמים אלו מהווים מרכז הכובד של הדת היהודית גם כיום. אז הרב ודרכו יכולים להתחבב על זרמים פתוחים ביהדות ועל גויים מסויימים, אבל להביא לשינוי ולהשפעה על היהדות בכלל? לצערי, כרגע זה נראה לא סביר בעליל.
והכשלים. ובכן, זה לא ממש הוגן לדבר על כשלים כשהרב לא מגיב, אבל בכל זאת אעלה כמה נקודות. עוד בערב עצמו, ד"ר גודמן העלה שתי נקודות כביקורת: הפרגמטיזציה של היהדות, וחוסר ההתאמה של ההסבר של הרב זקס ליהדות עם הלכות ורעיונות תורניים מסויימים. לגבי הפרגמטיזציה, הביקורת הייתה שבעצם הרב זקס מסביר למה כדאי להיות דתי, למה מגניב להיות יהודי. דת היא אמונה ומחוייבות, לא עושים אותה כי כדאי, כאמצעי. הרב זקס אמר שהוא קודם כל מאמין בתורה מסיני, והוא עושה את מה שהוא עושה כי "מתוך שלא לשמה בא לשמה", וגם בגלל שבאמת הוא חושב שהמטרה של הדת והיהדות היא אהבה ושותפות בעולם, כך שזו לא פרגמטיזציה, אלא המטרה העיקרית של הדת באמת. אני לא יודע מה אתכם, אבל לי זה נשמע קצת מוגזם. אמנם "כי בצלם אלוקים", אמנם ואהבת לרעך כמוך, אהבת הגר וצער בעלי חיים, אבל להפוך את זה לעיקר ומטרת הדת והיהדות? פשוט לא מתיישב. לשאלות בנוגע להלכות שלא מתיישבות (הומוסקסואליות, יחס לאישה ולגוי בהלכה וכו'), הרב השיב בכך שברור לו שהיהדות היא דת מכילה ואוהבת שרואה את השותפות כערך עליון, וזה קשה, והדת מתפתחת. התשובה הזו לבדה תביא עליו עליהום חרדי ו"אוי נו" מתמשך מדתיים רבים.
מהכיוון השני, לטענת הרב בטווח הארוך אי אפשר להיות אדם "אנושי" בלי הדת. המדע מסביר, קר, אנליטי ורואה את האדם כאובייקט, לעומת הדת המעניקה משמעות, תקווה ואהבה. הביקורת כאן פשוטה: זה אמנם נשמע טוב, אבל הדת לא בהכרח כזו, וגם האתאיזם או האגנוסטיות לא. אני מכיר הרבה דתיים קרים ושונאים, והרבה אתאיסטים אוהבים ומוסריים. אני לא חושב שאי פעם ראיתי קשר ברור בין דת לדברים שהרב מדבר עליהם כמתנה הגדולה של הדת לעולם. אז גם כן בטווח הארוך, בכלל לא ברור לי שהדת היא מה שתציל את "אנושיות" האדם.
לסיכום, אני ממליץ לקרוא את הספר החדש בעברית. אני ממליץ לערוך היכרות מעמיקה עם דמותו המרשימה של הרב זקס. יש לו קייס, הוא משכיל וידען גדול, והוא בהחלט יגרום לכם להרגיש טוב עם הדת, היהדות והישראליות שלכם. אני רואה את הרב כקול חשוב ונצרך בפסיפס הקולות היהודי, אשר שואף לנער את הדת מהתדמית המיושנת, הבדלנית, והפנאטית שלה. לתדמיות השליליות כבר יש מספיק שגרירים, יש מקום למשקל נגד. יש לרב הישגים רבים בכך, וזו מטרה חשובה גם אם הוא מעגל כמה פינות. תכירו את הביקורת, אבל תנו לרב זקס להיכנס ללב שלכם.