האם אנו קטני אמונה?

הביטחון בה´ ללא ספק עשוי לסייע להתמודד עם דאגות כלכליות, אך האם בכוחו לבטלן כליל? מסתבר שלא

חדשות כיפה הרב ד"ר אורי נויבירט 29/08/13 15:32 כג באלול התשעג

במאמר הקודם עסקנו, בין היתר, בשלוש רמות של דאגה כלכלית, זאת בעקבות דברי המדרש כי מי שיש לו פרנסה לשנה אחת מצוי במצב של טרדה תמידית (ועליו נאמר: 'והיו חייך תלואים לך מנגד'), מי שיש לו מזון לשבוע אחד מצוי במצב של פחד קבוע (ועליו נאמר: 'ופחדת לילה ויומם'), ומי שיש לו אוכל ליום אחד מצוי במצב של חרדה קיומית (ועליו נאמר: 'ולא תאמין בחייך').

עוד ראינו כי רב ביבי (אמורא בדור השלישי) נהג באגרסיביות כלפי חכם אחר, אשר שאלו שאלה הלכתית, היות שדעתו לא הייתה מיושבת עליו עקב מצוקתו הכלכלית ודאגתו שמא לא יהיה לו אוכל למחר (ירושלמי שבת א, ח).

לאור האמור לעיל, עשויה להתעורר השאלה: מדוע רב ביבי לא בטח בה' שימציא לו אוכל למחר? (וממילא דעתו לא הייתה טרודה כל כך), והרי אמר ר' אליעזר: "כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר - אינו אלא מקטני אמנה" (סוטה מח, ע"ב). ר' אליעזר אומר כי מי שדואג שמא לא יהיה לו אוכל למחר הוא קטן אמונה, היות שאינו בוטח בקב"ה שידאג לו ושיספק את צרכיו.

מדברי ר' אליעזר עולה כי אדם שבוטח בה' אינו דואג שמא יחסר לו אוכל, שכן הוא מאמין כי 'מי שברא יום ברא פרנסתו' (מכילתא דרשב"י טז), כלומר שבכל יום דואג ה' לפרנס את בריותיו.

האם ניתן אפוא לפשר בין האמרה לפיה אדם שאינו יודע האם יהיה לו אוכל למחר מצוי במצוקה נפשית ואף חשוב כמת (ע"פ תחילת אסתר רבה, 'לא דברה תורה במתים') לבין האמרה לפיה אדם שאינו יודע האם יהיה לו אוכל למחר צריך לבטוח בה' וממילא תוסר דאגתו.

דומני כי התשובה לשאלה זו מצויה במשפט שמובא לפני מאמרו של ר' אליעזר: "ופסקו אנשי אמנה. אמר רבי יצחק: אלו בני אדם שהן מאמינין בהקב"ה; דתניא, רבי אליעזר הגדול אומר: כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר - אינו אלא מקטני אמנה" (שם).

חז"ל ידעו שלא בנקל ניתן לבטוח בה' בענייני הפרנסה, ועל כן אמרו כי משחרב בית המקדש 'פסקו אנשי אמנה'. על-פי רבי יצחק כוונת הדברים היא שלאחר החורבן אין כמעט (או אין בכלל) אנשים ששמים את מבטחם באופן מלא בה'. דברי ר' אליעזר הגדול מהווים דוגמה לביטחון מעין זה.

האידיאל הוא, כפי שמלמד ר' אליעזר, לבטוח בה' גם בשעה שהאדם אינו יודע האם יהיה לו אוכל למחר, לשם אנו בוודאי צריכים לשאוף. אך בפועל, האדם מטבעו דואג (ואף חרד) כאשר אינו יודע האם יהיה לו או לילדיו אוכל למחר; וגם תלמיד חכם כרב ביבי לא הצליח להימלט מדאגה זו.

הביטחון בה' ללא ספק עשוי לסייע להתמודד עם דאגות כלכליות, אך האם בכוחו לבטלן כליל? מסתבר שלא (כך לפחות ע"פ מאמר חז"ל: "משחרב בית המקדש... פסקו אנשי אמנה").

יתרה מכך, נראה כי יש צד חיובי בקורטוב של דאגה כלכלית, שכן אלמלא דאגה זו האדם לא היה מכלכל את צעדיו באופן כזה שיוכל לפרנס את בני ביתו, וכבר אמרו חז"ל (קהלת רבה ב, ד): "החכם עיניו בראשו - זה שלקח חטים לשלש שנים" (כדי שלא תחסר לו פת לפרנסתו).

המדרש מדריך את האדם לדאוג לפרנסתו. דאגה טבעית ואנושית זו אינה עומדת בניגוד לביטחון בה'; שכן כידוע צריך האדם לעשות את השתדלותו, ולדאוג לפרנסתו, ובמקביל לבטוח בה' שידאג לו ושיסייע בידו להשיג את צרכי פרנסתו. וכפי שנאמר במדרש (תנחומא ויצא יג): "שלא יאמר אדם: אוכל ואשתה ואראה בטוב ולא אטריח עצמי [=כלומר לא אעבוד] ומן השמים ירחמו, לכך נאמר: 'ומעשה ידיו ברכת' (איוב א, י), צריך אדם לעמול ולעשות בשתי ידיו והקב"ה שולח את ברכתו".

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן