הרב יאיר דרייפוס (תש"י, 1949) הוא ראש ישיבת 'שיח יצחק' שבאפרת. נולד להורים יוצאי גרמניה ופולין. למד בבית הספר 'מעלה' בירושלים יסודי ותיכון ובתנועת הצופים הדתיים, משם עבר ללמוד בישיבת 'כרם ביבנה' ולאחר מספר שנים המשיך את לימודיו התורניים בישיבת הכותל.
הוא עסק בהוראה כר"מ בישיבה התיכונית נתיב מאיר, לימד בבית וועד לתורה עתניאל וכן בישיבת 'ברכת משה' במעלה אדומים ושימש כרב היישוב 'בית יתיר' בהר חברון. בשנת תשנ"ו הקים את ישיבת 'שיח יצחק' יחד עם הרב שג"ר, ובראשה הוא עומד במשך 18 שנים עד היום.
***
- אביו היה מורה לנהיגה ואמו הייתה גננת.
- גדל בבית מערב אירופאי, רחוק מרוח העולם הישיבתי.
- עוסק בחינוך במשך 40 שנה. את ראשית דרכו החל בגיל 26 כר"מ בנתיב מאיר.
- הגיע לראיון קבלה אצל ר' אריה בינה זצ“ל רכוב על קטנוע, ונכנס אליו עם קסדה ביד.
- בשל דרכו החינוכית הייחודית והיותו הר"מ היחיד בעל כיפה סרוגה, פוטר הרב דרייפוס מעבודתו. במבט רטרוספקטיבי, הוא חושב היום שפיטוריו היה הדבר הטוב שקרה לו באותה תקופה.
- אחר פיטוריו המשיכו תלמידי הכיתה להגיע לביתו לשיעורי תורה ”מחתרתיים“, ואיתם הוא שומר על קשר עד היום.
- נשוי לאשתו רחל 40 שנה, אב לחמישה ילדים וליותר מעשרים נכדות ונכדים.
- נוהג לברך את ילדיו ונכדיו בכל ערב שבת, פנים אל פנים או בטלפון.
- היה נוהג לשנן לילדיו עוד בצעירותם כי צריך לדבוק באנשים גדולים ולאו דווקא במפורסמים, להתייעץ בכול, אך לקחת אחריות אישית על הכרעות. לכבד כול אדם, אך לא להתבטל גם לגדול בענקים.
- אמר: "עיקר טעם חיי הוא הביתיות והמשפחתיות. באלה אני רואה את תמצית האנושי והיהודי שבי. שאר הברכה ורוב השפע שאני זוכה לו, הוא בונוס".
- ברבנותו בבית יתיר בנה דגם חדש של רב קהילה שאינו גר ביישובו, ומאמין שאת ענייני הקהילה מכריעים בדרכים דמוקרטיות, גם בתחום ההלכתי.
- בשנת השמיטה תשמ"ז ייסד ביחד עם חברי הקהילה את פרויקט השמיטה במשק, ומצא דרכים להזדקק כמה שפחות ל'היתר המכירה', ומאידך לגדל פירות בקדושת שביעית, ככול שניתן. בעקבות כך לראשונה התאפשרה חלוקת פירות בקדושת שביעית בשווקי ירושלים, בתמיכתו של הגרי"ש אלישיב.
- בטקס בר המצווה של בנו הבכור קיים מצוות נתינת ראשית הגז לכוהנים מצמר הכבשים של המשק, ומסר לרב אברהם שפירא, ולכוהנים נוספים, כריות מהודרות ממולאות בצמר ראשית הגז.
- לימים סיפר הרב שפירא שבכרית ראשית הגז של הרב דרייפוס הוא מסב בליל הסדר.
- הרב דרייפוס הוא ממייסדי 'בית וועד לתורה' בעתניאל, שלימים התפתח לישיבת הסדר, יחד עם ראש מועצת הר חברון רון שכנר ועם הרב דן מרצבך זצ"ל ונוספים. בעצה אחת עם הרב שג"ר, ביקש מהרב בני קלמנזון והרב עמי עולמי הי"ד לעמוד בראשות בית הוועד.
- אמר כי "האדם היום הוא אזרח של ריבוי עולמות, ועליו לסגל כישורים אנושיים מורכבים של התכתבות בין זהויות שונות וסותרות בדמותו. כול זאת בלי לאבד את נקודת הברית. שורש האדם הוא אמון בעצמו, בחירותו האישית, קבלת עצמו ואף אהבת עצמו, ברוח ר' צדוק ואדמו"ר הזקן".
- כחמש שנים אחר נישואיו הצטרף לגרעין שייסד את יישוב בית אל וגר שם 28 שנים. בשנת תשס"ו, עבר לגור באלון שבות.
- כיום גר באלון שבות אך מעיד על עצמו כי הוא ירושלמי בנשמתו "חי ירושלים וחולם ירושלים".
- פרסם שלושה ספרים: "רעים האהובים - דרשות חתונה" (יחד עם הרב שג"ר), "חתונה של אבודים - קריאה חדשה במעשה משבעת הקבצנים של ר' נחמן" ו"נגיעות בשפת הלב" - סיפור חייו עם הרב שג"ר במשך שנות דור.
- בתקופות של לבטים ופרשות דרכים, הוא נוסע להתפלל אצל הבעל שם טוב, ר' נחמן והאדמו"ר הזקן מחב"ד. חש שמעולם לא חזר ריקם.
- אמר על עצמו כי הוא מזדהה עם ר' לוי יצחק שקם בבוקר, הסיט את הוילון ואמר: בוקר טוב ריבונו של עולם, בוקר טוב עם ישראל. "הרגשת החיים התשתיתית שלי היא אמירת 'כן' לחיים החופשיים, לחיים כמות שהם, למרות שספוגים בהרבה עוולות ורשע. יש בי תשוקה עמוקה לחיים. וגם ברגעים של יובש ונפילות, נקודת התשוקה 'רעווא דרעווין' בנשמה, משיבה אותי לטוב".
- נמשך להומור קליל בריא ומשועשע, וממליץ לכול עובד ה' לצחוק על עצמו בענווה ובלב טוב.
- מתמצא ברמה טובה במכונאות רכב, אינסטלציה וחשמלאות.
- אמר כי "בעת הזאת צריך לתקשר בשפת הלב. לתת בכול דיבור ולימוד, פיסת חיים מהעצמי, גם במחיר של חשיפה אישית. לא להסתתר בצל השיח הפילוסופי שמטבעו מנוכר, לצד יתרונותיו".
- מזדהה עם תנועת 'אמנה' כתנועת ההתיישבות של יהודה ושומרון, אך אינו מזדהה עם האידיאולוגיה ה'אמונית' של 'גוש אמונים'.
- נוהג לומר שאדם צריך לשאול את עצמו שתי שאלות: ממה לחיות וממה להתפרנס.
- סבור שפרנסה מרווחת עלולה להביא לבורגנות ואדישות אך עשויה להביא לחיוניות ויצירה.
- רואה ברכה בהתעצמות הנשיות, אך מסתייג מפמיניזם שמעצים את האג'נדה ולא את הקול הנשי.
- אמר כי "תיקון האגו הגברי הקשה, נעוץ בצמצומו, ובהעצמת הצדדים הרכים, ההקשבה, ההכלה והארת הפנים".
- לפני כשנה טייל עם אשתו בהודו. על הטיול סיפר כי חזר מזועזע נוכח עבודת הפסלים של ההינדואיסטים, וכי שם הרגיש "בחדות ממשית את היותי יהודי מייחד ה'".
- מאמין בעבודת ה' באמצעות הגוף .
- במשך תקופה מסויימת למד תנועה במסגרת "כל עצמותי תאמרנה".
- למד במשך שנים 'גילוי הקול' ממוזיקאי מהרדוף המומחה בתחום, שהפך לידידו הקרוב.
- אמר כי "איני מאמין באמת אחת מוחלטת ועוד פחות מאמין באלה שיודעים את האמת האחת. נרתע רתיעה עמוקה מעמדות מגוייסות גם למטרות נשגבות ומבקש להיות חופשי באמת, 'רק אני ואלוהים, ועצמי, והכנות שלי'. כל זאת תוך דבקות במסורת, בברית, בחסד ובשבועה- כאחרון השמרנים".
- העיד על עצמו כי לעיתים חש כקהלת שכבר ראה את המעשה שנעשה תחת השמש, ולעיתים מרגיש כעובר ברחם, ושואל עצמו "מה אעשה כשאהיה גדול“.
לפניות לכתב נטעאל בנדל - desk@kipa.co.il