בן חורין הוא אדם שפעולותיו יונקות מהאמת הפנימית שלו, מההתכוונות שלו לדייק את יושרתו ואת כנותו, ומניסיונו המתמיד להיות הוא עצמו. את הניסיון לעצב במילים את בן החורין ניתן להציג גם בניסוחים שוללים: בן חורין הוא אדם שאינו פועל בשל לחץ חיצוני, ניסיון למצוא חן, כניעה לתנאים פיזיים קשים, או כל שיקול שמזייף את קולו הפנימי ואת דרכו.
לפיכך, קשה לאדם העומד מבחוץ לקבוע האם הניצב בפניו הוא בן חורין, בשל מה שלימדו אותנו כבר חז"ל "ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו" (פסחים נד ע"ב). אותו מעשה עצמו יכול לנבוע אצל אדם אחד מרוח חופשית נישאה, ואצל אדם אחר כתוצאה מאילוץ, או מרצון למצוא חן בעיני הבריות.
מה אפוא כן ניתן לומר ? ניתן להצביע על אנשים שנראה למתבונן מבחוץ כי סביר להניח (אם כי כאמור - לא וודאי) שההתנהגות שלהם נובעת מרוח חופשית נישאה. אלו היו לוחמי החרות, המתנגדים למעשי העוול של השלטון, התובעים את הצדק והמוסר, והמהווים פה ל"שקופים בחברה". אולם יותר מכל מקסימה בעיני עוצמת החרות של אלה הניצבים מול קהלם שלהם, בסיס התמיכה שאליו הם שייכים, ואף על פי כן נושאים את בשורת האמת בפיהם, ללא מורא וללא משוא פנים. במקביל לכך, אין במעשיהם התאהבות בעמדת האופוזיציונר, ואין הם הופכים את הרצון להיות שונה ומטיף בשער למקור המשעבד אותם להתמסר למעשיהם. יש בהם הרבה אהבה ורצון טוב, והם מבקשים את טובת העולם ולא את שמם הטוב.
מבין בני החורין הרבים שהיו בהיסטוריה דבקה מחשבתי עכשיו בדמותם של נביאי ישראל. מלאי חרות ועז, נושאים את דבריהם בשער, משלמים מחיר חברתי כבד על עמדותיהם, אך נאמנים לדבר ד' שבפיהם. בד בבד, הם שימשו כמליצי יושר על אותה אומה שהם ביקרו בעוצמה, ניצבו מול ריבונו של עולם וביקשו את טובת האומה ואת העין הא-לוהית הפקוחה עליהם. כזה היה אליהו בהר הכרמל, שעם כל קנאותו, היה מוכן להתייצב מול הקב"ה ("ואתה הסיבות את לבם אחרונית"), לרוץ כעבד לפני מרכבתו של אחאב, ולא להישבר מול קול הדממה הדקה במעמד בהר חורב. כמורה הדרך לנביאים רבים, היה אליהו אחד מבני החורין הרבים בתולדות האומה, וגם זכה ליחס מורכב, שנע בין החלפתו באלישע, ובין היותו משיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.
אך חשוב יותר מאשר ציון דמות בת חורין הוא לבקש את החרות העצמית בתוכנו. ככל שנשתחרר מכל מניע חיצוני, ככל שנהיה יותר מכוונים ומדויקים, ככל שלא ניתן את דעתנו למעמד ולתואר, ככל שלא נעטוף את עצמנו במחסומים מפני הנגישות אלינו עצמנו, וככל שנפעל לאור האמת הפנימית הבוערת בנו - כך נהיה יותר ויותר בני חורין. החרות הזו גם מאפשרת לחיות חיים של אהבה ומאור פנים, קירבה ורצון טוב והסתכלות בעין טובה על הבריות, ובעיקר - חבירה לכל אלה הנלחמים גם על חרותם של אחרים, ועל היכולת שלהם לחיות את חייהם כחיי חרות, כאשר הם עצמם אינם מבקשים לעקור את חירותו שלנו עצמנו.