שבע שנים לפטירתו של מו"ר הרב יהודה עמיטל זצ"ל, ראש ישיבת הר עציון.
לרב עמיטל הייתה משנה חינוכית מקורית ומרתקת, והייתה לו יכולת מיוחדת במינה לסכם רעיונות גדולים במשפטים וסיפורים קצרים שהציג בפני תלמידיו. חלק מרעיונות אלו הפכו להיות נכסי צאן ברזל של משנתו החינוכית, אך רבים מהם נאמרו במסגרות מצומצמות יותר. אציין כאן שלוש דוגמאות קטנות, שיש בהן ביטוי אופייני לגישתו החינוכית ולדרך שבה בחר להעביר אותה.
הרב הרבה לדבר על מידת האמת, והניגון שנשמע מפיו יותר מכול היה שירתו המיוחדת למילים "וטהר לבנו לעבדך באמת". בהתאם לכך, הוא דרש מעצמו ומאחרים להיות אמתיים עם עצמם ולנהוג במידת הענווה. בבית הכנסת שבו התפלל בגבעת מרדכי, או כשהיה מתפלל באלון שבות, הוא ישב תמיד בשורות האחוריות עם יתר המתפללים. פעם ניגש הרב לתלמיד חכם צעיר לאחר חתונתו, ושאל אותו: "האם אתה יודע למה התחתנת?", ומיד הוסיף בחיוך: "יום אחד תהיה רב גדול, אולי אפילו ראש ישיבה. אנשים ינהגו בך כבוד ויתחילו לקרוא לך 'הרב הגאון', ואט אט אתה עלול להאמין בזה בעצמך. ולכן טוב שהתחתנת: כשתחזור הביתה, אשתך תמיד תוכל להזכיר לך מי אתה באמת...".
הרב התנגד לאובססיביות יתר בענייני חומרות בתחומים שונים, באופן המוציא את האדם מהתנהגות נורמלית וטבעית. פעם הייתה קבוצה של תלמידים שהחליטו שבכל פעם שיסעו מן הישיבה לעיר, הם יסירו את משקפיהם על מנת שלא להיתקל במראה לא צנוע. כאשר שמע הרב על כך, הוא זימן את החבורה ואמר להם: "כאשר אדם מסתובב ברחוב ומרכיב משקפיים, הוא מזהה את כל הנמצא סביבו: אנשים, נשים, בעלי חיים, עמודי תאורה וכן הלאה. ואולם, אם אדם איננו מרכיב משקפיים מחשש שמא יתקל באישה בלבוש בלתי צנוע, הרי שהרחוב מתמלא כולו בנשים בלתי צנועות: כל עץ, כל עמוד וכל רמזור נדמים עליו מרחוק כאילו היו אישה בלבוש בלתי צנוע".
תלמידים רבים היו מתייעצים עם הרב, אך עם זאת, הרב הסתייג ממעורבות יתר של רבנים בחיים האינטימיים של תלמידיהם, וראה בכך פלישה למחוזות שאינם מקומו של הרב. פעם הרב סיפר, שבתו שאלה אותו האם אברכים מהישיבה באים להתייעץ איתו על בעיות בענייני זוגיות, והוא השיב בפשטות: "לא". כשהוא נשאל מדוע, הרב השיב, בקצרה כדרכו, בארבע מילים המבטאות מסר נוקב: "אני לא זקוק לזה...".
שבע שנים של געגועים למסרים החדים, המקוריים ומעוררי המחשבה של הרב. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.