לקראת תחילת פרשת תצוה נצטווה משה רבנו להכין את בגדי הכהונה באמצעות האומנים עושי המשכן, בגדים שנועדו להיות "לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת". משנת יומא (ז, ה) מציינת שכהן הדיוט מחויב בעבודתו היומיומית לשמש בארבעה בגדים, ואילו הכהן הגדול משמש בשמונה בגדים: "כהן גדול משמש בשמונה כלים וההדיוט בארבעה, בכתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט, מוסיף עליו כהן גדול חשן ואפוד ומעיל וציץ". עם זאת, חלק מעבודת יום הכיפורים של הכהן הגדול, ובכלל זה כניסתו לקודש הקודשים, נעשית בהיותו לבוש ארבעה בגדים בלבד.
מעילו של הכהן הגדול היה עשוי תכלת, ועל שוליו מסביב פעמונים ורימונים לסירוגין, והפעמונים היו מצלצלים בשעת הליכת הכהן: "וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה לּוֹ לֹא יִקָּרֵעַ. וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי עַל שׁוּלָיו סָבִיב וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב. פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב. וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי ה' וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת". בבבלי זבחים (פח ע"ב) מתקיים דיון בדבר מספרם של הפעמונים; תחילה מובאת דעת חכמים לפיה היו שלושים ושישה פעמונים מכל צד, ולאחר מכן דעתו החולקת של רבי דוסא משום רבי יהודה, שאין הלכה כמותו, ולפיה היו שמונה עשר פעמונים בלבד.
בזבחים שם מובא מאמר המעלה זיקה בין שמונת בגדי הכהונה לבין הפונקציות של כפרה על עוונות שונים שהם ממלאים, וסדר הבאת הבגדים תואם לסדר שבו הם נמנים במשנה. וכך נאמר: "ואמר רבי עיניני בר ששון למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה? לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין. כתונת מכפרת על שפיכות דם שנאמר 'וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם' (בראשית לז, לא)... מכנסים מכפרת על גילוי עריות... מצנפת מכפרת על גסי הרוח... אבנט מכפר על הרהור הלב... חושן מכפר על הדינין... אפוד מכפר על עבודת כוכבים... מעיל מכפר על לשון הרע. מנין? א"ר חנינא יבא דבר שבקול ויכפר על קול הרע. וציץ מכפר על עזות פנים...".
התלמוד מקשה בנוגע לקביעה שהמעיל מכפר על לשון הרע על רקע שני מאמרים המטעימים שהקטורת היא שמכפרת על לשון הרע: "והא"ר [=והא אמר רבי] יהושע בן לוי: שני דברים לא מצינו להן כפרה בקרבנות, ומצינו לו כפרה ממקום אחר, ואלו הן שפיכות דמים ולשון הרע. שפיכות דמים מעגלה ערופה ולשון הרע מקטרת, דתני רב חנניה: מנין לקטרת שמכפרת? שנאמר 'ויתן את הקטרת ויכפר על העם' (במדבר יז, יב). ותני דבי רבי ישמעאל: על מה קטורת מכפרת? על לשון הרע. יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי". באשר ללשון הרע מיישב התלמוד את הסתירה בין המאמרים באמצעות ההבחנה שהקטורת, שהיא מעשה חשאי, מכפרת על לשון הרע הנאמרת בצינעא, ואילו המעיל, שפעמוניו משמיעים קול, מכפר על לשון הרע הנאמרת בפרהסיא.
*******
התפקיד שממלא מעילו של הכהן הגדול המכפר על לשון הרע בפרהסיא הוא למרבה הצער בעל רלוונטיות בלתי מבוטלת לימינו ולהווייתנו, למצער מההיבט הרעיוני בשעה שאין המקדש עומד על תלו.
כך בזמננו הגיעה התופעה של לשון הרע ושיימינג ברשתות החברתיות, אם כלפי יחידים אם כלפי קבוצות שונות, לממדים מדאיגים ומבהילים. בהינף יד ובפרק זמן קצר מתפרסמת ברבים גנותו של אדם בצורה בלתי מבוססת, במשפט שדה, ובמחי יד נהרסים חייו ושמו הטוב. זאת באופן שהנזק המוסב אינו תמיד בר תיקון או בר תיקון מוחלט. במיוחד חמורים הדברים כשמדובר ברשתות חברתיות פרטיות החסומות בפני נמען הביקורת, ואין בידו כלל אפשרות להגן על עצמו.
הציבור הכללי במדינת ישראל חווה כבר על בשרו את ההשפעות המזיקות של השתלחות חופשית ונטולת רסן כלפי הזולת. מתברר שגם הוא בחלקו החל למאוס בהתנהלות זו ולהביע שאט נפש אל מול מציאות זו המתקיימת מתוך שרירות לב.
אולם בה במידה קיימת האפשרות ליצור במרחבי הרשתות החברתיות סדר יום חדש. בשנים האחרונות החלו לטפח בריכוזים עירוניים אחדים, לרבות ירושלים, חלקות אדמה המיועדות לגידול ירקות, איים של שטחי קרקע שאפשר להגדירם כמעין שמורות טבע עירוניות. באורח דומה נראה בעיניי להציע כי יש לפתוח ביוזמה חדשה בציבור הישראלי של הקמת קבוצות ורשתות חברתיות שהמאפיין אותן הוא שהן יהיו נקיות מלשון הרע ונטולות התבטאויות אסורות בתחום של שמירת הלשון. כמדומה כי יותר מכול, זהו אתגר הניצב לפתחו של הציבור הדתי.
הציבור הדתי צריך ויכול להוביל מהפכה בתחום הזה, להיות חלוץ לפני המחנה, לעורר את המודעות לנושא, ולהשליט מעין מהפכה ירוקה בתחום הזה, עד לשלב שבו האקלים החברתי ישתנה, ואדם המוציא את דיבתו של הזולת רעה הוא שיזכה להוקעה ציבורית. הרעיון הזה לא בשמים הוא, ולא מעבר לים הוא, אלא בכוחנו לעשותו ולהגשימו. כאמור, צריכה להתגבש יוזמה חברתית שתצא מעם הציבור הדתי, שיחל להוציא את המשימה מהכוח אל הפועל. בדרך זו אפשר ליצור דפי פייסבוק ורשתות חברתיות נטולים לשון הרע וכן להפעיל קבוצות קיימות בהתאם לסדר החדש. כך בראש כל קבוצת פייסבוק מהסוג הזה ראוי שיהיה כתוב, כמעין אמנת יסוד: "זהו דף פייסבוק נטול לשון הרע".
בכל מקרה, כציבור דתי עלינו לפעול לחידוד הרגישות כלפי פוסטים וסטטוסים בלתי ראויים הנכתבים ברבים, שבהם כדבר שבשגרה מועלים בני אדם על המוקד במרחבי כיכרות הפייסבוק ושאר הרשתות החברתיות.
המאמר הנוכחי מתמקד בדיון אקטואלי לגבי אחד מבגדי הכהונה בלבד. אולם קיים מקום להוסיף ולבחון את המוטיבים הרעיוניים הנוגעים לשאר בגדי הכהונה כפי שמוזכרים במאמר התלמודי בזבחים, ולעיין גם במידת הרלוונטיות שלהם להווייתנו העכשווית.