בפרשתנו מופיע הציווי לעשות בגדים מיוחדים לכהן הגדול, ומצורפת לו תכלית העשייה: 'וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת'. מהמשך הפרק עולה, כי גם בגדי הכוהנים האחרים, שהם פחות מהודרים - תכליתם זהה: וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת'. מכאן - שכבוד ותפארת זאת המסגרת, ובתוכה יש היררכיה הבאה לידי ביטוי בבגדים השונים של כהן רגיל ושל הכהן הגדול. המסגרת מהווה מעין מסדר, מסדר הכוהנים. מונטיין - כותב המסות הגדול [1533-1592] - חוקר את החוקים של מסדר, ומגיע למסקנה מעניינת. אנשי המסדר מעוניינים באותות הערכה וכבוד, אך לא בתועלת חומרית. מכאן הוא גוזר כלל מקיף: 'הגבורה נוטה יותר לשאוף ולאמץ תמורה שתהיה שלה בלבד והנושאת עמה כבוד ולאו דווקא תועלת' ['על אותות הכבוד']. הכהנים אכן זכו לכבוד ולתפארת, אך לא נחלו נחלה עם יתר השבטים.
הכבוד והתפארת של הכהנים, מזמן הזדמנות להתבונן על מושג ההיררכיה. לבניית מערכת על פי עקרונות של היררכיה, יש פנים לכאן ולכאן. מצד אחד, היא מאפשרת סדר מרגיע, ניהול הדרוש לקיומה של המערכת. מהצד השני, היא עלולה להתגלגל למערכת כוחנית, בה נבלמים אנשים ודעות לא מצד עצמם אלא מצד דרגות ריקות מתוכן. איך אפשר לאזן בין שני הקולות הללו? בואו ונניח לפי שעה לשאלה הזאת, ונפנה לשאלה אחרת. על פי הסיפור שבתורה [ויש לו מקבילות במציאות בחברות אחרות], נוצרה חלוקה בין המנהיגות - שנתנה למשה - ובין הכהונה - שנתנה לאהרון. המדרש מורה על אכזבתו של משה מכך שלא מונה לכהן גדול [ראו שמות רבה פרשה ל"ז], אך מפשוטו של מקרא עולה כי זאת היתה חלוקה מתקבלת וראויה. מדוע? מדוע יש שתי מערכות שונות - מלוכה וכהונה? בואו ונניח גם לשאלה זו, ונחזור להתבונן בהיררכיה.
הפילוסוף קאנט הפך את תמונת עולמנו, בכך שגילה שחלק ממה שאנו רואים כמציאות איננו אלא היטל של תודעתנו עליה. המהפכה הזאת כשהתגלגלה אל פתחם של המתבוננים בחברה האנושית, התגבשה במושג חשוב - הבניה [Consstructivism]. הטענה הגלומה בעמדה זו היא, מערכים היררכיים אינם משקפים את המציאות אלא מהווים הבניה מלאכותית [ולעיתים מגמתית] שלה. ביחס לכהנים, הטענה היא שהכוהנים אינם סוג של אנשים נעלים מהאחרים או קדושים מהם, אלא קבוצה שהובנתה כבעלת יתרון - כבוד ותפארת. ריקון הכהונה מתוכן הובלט, כשהשתנה סולם הערכים היהודי. החכמים העמידו את ערך החכמה כערך המכונן. מעתה נבחן הכהן הגדול באמת מידה שאפשרה 'מדידות', ביחס לעצם הכהונה שאיננה מדידה. זה כנראה הרקע לדברי המשנה במסכת יומא, שנימה סרקסטית - כנראה - משתלבת בהם. המדובר הוא בהכנת הכהן הגדול לעבודת יום הכיפורים. את ליל יום הכיפורים העביר הכהן הגדול ללא שינה, ועל כך נאמר במשנה:
אם היה חכם דורש, ואם לאו תלמידי חכמים דורשין לפניו. ואם רגיל לקרות קורא, ואם לאו קורין לפניו. ובמה קורין לפניו? באיוב ובעזרא ובדברי הימים.
זכריה בן קבוטל אומר: פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל. [יומא א' ו']
'אם היה חכם' - משמע שלא תמיד היה חכם, 'אם רגיל לקרות' - משמע שלא תמיד היה רגיל בקריאה. זכריה בן קבוטל מעיד שלא רק שהכהן לא היה חכם היכול לדרוש, ולא רק שלא היה לקרוא, אלא שלא ידע עברית ולכן קרא לפניו בספר דניאל הכתוב בארמית. אפשר לשער שבעולם בו ערך החכמה הוא ערך עליון, כהן גדול עם הארץ הוא איש נלעג. הלעג מרוקן את ההיררכיה מתוכן, מביא להתבוננות ביקורתית עליה.
אבל דווקא מבט ביקורתי זה, דווקא החצנה וריקון של ההיררכיה, מאפשרים לנו לחשוף ולהבליט את יתרונותיה. הכהן יכול להיות לא החכם שבבני החבורה, ואולי זאת הסיבה שאהרון היה הכהן ולא משה. להיררכיה יש תפקיד משל עצמה, ולאו דווקא כמשקפת את היתרון התוכני. אלוף יכול להיות חכם מהרמטכ"ל, חייל זוטר ממפקדו. מערכת חכמה מאפשרת לבעלי היתרון התוכני, להזרים את התכנים שמניעים ומנהלים את המערכת. החשיבות של ההיררכיה הוא בהבניה, בבניית סדר שמשרה ביטחון על הפרטים במערכת. ראיית הכהן הגדול בבגדי הכבוד והתפארת שלו, משרה ביטחון בכך שהעולם הוא מקום מסודר ולא כאוטי. השריית ביטחון והפגת החרדה הם ערכים חשובים עד מאוד. הם עלולים לפגום בערכים הדינמיים של היצירתיות ופריצת הדרכים והמסגרות. לכן חשוב שבצד הכהונה, יעמוד מנהיג אחר שנבחר בגלל חוכמתו ותעוזתו. משה היה חכם - כמתברר מהתבוננות בתורה שנתן, ומשה היה איש נועז האוחז בנחש בזנבו ונחלץ להגן על העברי שהותקף על ידי המצרי.
הדבר נכון גם ביחס למערכת המשפחתית. מצוות כיבוד אב ואם יוצרת היררכיה במשפחה. ההיררכיה איננה בהכרח תכנית, ייתכן שרבו חכם מאביו. אך מצוות כיבוד אב ואם מבנה היררכיה, שהיא - לדעת התורה - חשובה והכרחית להתפתחותו המוסרית והאישיותית של האדם.
ההיררכיה יוצרת סדר ומייצרת אסתטיקה - בגדים מיוחדים ודרגות. קל לבעוט בהם, לראות את הסדר כסד ואת האסתטיקה של ההיררכיה כמוחצנת וריקה. הפרשה מציגה עמדה שונה, מאתגרת את הביקורת מפרקת ההבניות ומציעה לה אלטרנטיבה.