בפרשה שעברה לימדה אותנו התורה הקדושה על גודל האהבה שרכש יצחק לרבקה רעייתו "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה, וינחם יצחק אחרי אמו" (בראשית כד, סז). הוא מביא אותה אל אוהל אמו, ועמה חוזרים אל האוהל ברכותיה של אמו. הענן שב להיות קשור באוהל, הברכה משתלחת בעיסה, והנר דולק מערב שבת לערב שבת (רש"י שם). רבקה היא אשת החסד הדגולה המשלימה את מידת הדין בה אחז יצחק :
"עבד משכיל ימשול בבן מביש, מפני שיצחק לקח לו מדת הדין ולא היה יכול להתקיים במדה זו, סבב הקב"ה שיקח את רבקה בעלת חסד ביותר, למתק קצת גבורות יצחק... ואליעזר הבין זאת, והיה דבוק במדת חסד של אברהם, ולכן התפלל שיזמין לו בעלת חסד".(שפת אמת בראשית חיי תרל"ז).
אולם לא קלות היו שנותיהם. עשרים שנות עקרות עוברת רבקה אמנו, יצחק נושא אותה לאשה בגיל ארבעים ורק בגיל שישים הוא זוכה לשני בנים. עשרים שנה בהן יצחק מרבה ומפציר בתפילה על פרי בטן, לא רק כאשר הוא עומד כנגד אשתו (יבמות סד, ב) אלא ואולי בעיקר כאשר כל תפילותיו הן על אשתו, שהרי הוא עצמו כבר הובטח כי יהיה לו זרע, וכפי שפירש החיזקוני (בראשית כה, א, וכך גם בספורנו שם) כי 'לנוכח אשתו' משמעותו :
"לתקנת אשתו...אבל בשבילו לא היה מתפלל, שהרי היה יודע שאינו עקר, כדכתיב: כי ביצחק יקרא לך זרע".
יצחק ידע כי לו עצמו יהיה זרע, ייתכן וחכמי דורו אמרו לו כי לאחר כל כך הרבה שנות עקרות מן הראוי הוא שהוא יגרש את אשתו או לפחות ישא אחרת עליה, כך הרי הורנו רבותנו (יבמות סד, א) :
"תנו רבנן: 'נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - יוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה להבנות ממנה".
כך הרי נהג גם אברהם אביו בקחתו את הגר, אבל יצחק אינו מוכן לנהוג באופן דומה, יצחק שבדרך כלל אוחז במידת הדין והגבורה אוחז הפעם במידת החסד, הוא ממשיך להפציר בתפילה על אשתו שתפקד בבנים, "כי עקרה היא".
והנה רבקה אמנו נפקדת בבנים, אולם ההריון קשה "ויתרוצצו הבנים בקרבה, ותאמר אם כן למה זה אנכי". מסביר רש"י "ותאמר אם כן - גדול צער הלידה. למה זה אנכי - מתאוה ומתפללת על ההריון ? ". ומאיליה עולה השאלה הכיצד ייתכן שלאחר שנות עקרות כה רבות, ארוכות וכואבות די בקשיי הריון כדי לגרום לרבקה אמנו לחזור בה מרצונה בפרי בטן ? ואולי מה שיותר קשה מכך הינו המשך הפסוק "ותלך לדרוש את אלוקים", וכהסברו של רש"י (וכך גם בתרגום יונתן) הלכה רבקה אמנו לבית מדרשו של שֵם, ומדוע זה לא הלכה אל אישהּ יצחק שכה דאג לה ?
יתכן ואת התשובה ניתן למצוא בדבריו של הר"ן (דרשות הר"ן הדרוש החמישי) על הסיבה שבשלה שלח אברהם את אליעזר עבדו אל ארם, אל משפחתו של אברהם, לקחת אשה ליצחק :
"ולזה מאשר היו בנות כנען מוטבעים בתכונות רעות, היו בוחרים האבות להתרחק מהם, ולהתדבק במי שאינו מוטבע באותן התכונות הרעות גם כי היה עובד עבודה זרה, לפי שאותן התכונות מתעברות ונמשכות בזרעם, והם כמו חולי הגוף נקראים בספרי הרפואה חלאים ירושיים. לפי שמצות ועבירות התורה על שני פנים, מהם יעשו רושם בגוף ובנפש יחד, ומהם שלא יעשו רושם רק בנפש לבד. והרושם ההוא שיהיה בנפש לבד, ... עם היותו מזיק מאד לא יתעבר לבנים, כי אין לנפשות יחס וקורבה כלל. אבל אותן שירשמו וישנו לרע הנפש והגוף, בהכרח יעבור רשומם אל המשתלשל מהם. ואשר ירשמו לרע הנפש והגוף, הם העבירות שיש להם מבוא בתכונות נפשיות כשנאה וקנאה ואכזריות וכילות ודומיהם, כי אלו יעשו רושם רע בנפש כי הם העברה ותכונה רעה, ומלבד זה יעשו רושם רע בגוף על הדרך שאבאר".
הר"ן מסביר שישנם שני סוגים של עבירות. סוג אחד של עברות שיש להן השפעה על גופם ונפשם של העושים אותן, עברות כאלה הן עבירות בהן ישנה שחיתות מוסרית ומידות רעות, ועבירות כאלה עוברות בתורשה אל דור הבנים. סוג שני של עבירות משפיע רק על נפשם של החוטאים ואינו עובר בתורשה לבניהם, על הסוג זה נמנות העבירות שאינן כרוכות בשחיתות מוסרית, הגם שכרוכות הן בעבודה זרה. בנות כנען נגועות היו בשחיתות מוסרית, שחיתות שעוברת אל דור הבנים בעוד בנות ארצו של אברהם אמנם היו עובדות עבודה זרה אך לא היו מושחתות מוסרית, ועל כן אברהם מקפיד לשלוח את אליעזר דווקא אל בנות ארצו ומולדתו, שכן אברהם דואג לתולדות שיצאו מיצחק בנו.
והנה מבחינה רבקה כי למרות מאמציו של אברהם אבינו פרי בטנה מתרוצץ ומבקש לצאת הן בעוברה על פתחי בית המדרש והן בעוברה על פתחי עבודה זרה. היא מבחינה כי בנה הינו מקולקל מבטן ומלידה ועל כן היא שואלת את עצמה "למה זה אנכי ? ". אם כך הם פני הדברים מדוע זה נקראתי דווקא אני אל משפחתו של אברהם, הרי כל המטרה בהבאתי הייתה כדי להביא אל העולם זרע ישרים. באופן דומה מבוארים הדברים גם באלשיך :
"ועל כן בראותה הרצוץ, אמרה: הנה אין זה רק שאולי העובר בלתי כשר, ואין זה רק על היותי אחות לבן, ואם כן 'למה זה אנכי', כי מה הועלתי אנכי מצד עצמי שאני צדקת אם איני מספקת לתקן גרמת נזק אחי".
ייתכן שמשום כך רבקה אמנו אינה משתפת את יצחק בצערה זה. היא מכירה את מעלתו הרמה ואת עוצמת תפילתו, היא הרי נפלה מעל הגמל בפעם הראשונה שהיא ראתה אותו עומד בתפילה, כעדות התורה "ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותיפול מעל הגמל" (בראשית כד, סד), והסבירו חכמים במדרש :
"אמר רב הונא - צפת שידו שטוחה בתפילה, אמרה: ודאי אדם גדול הוא, לכך שאלה עליו...."(מדרש רבה ס, טו).
רבקה ידעה כי בצערה יצטער גם יצחק אבינו, והיא מבכרת להחריש לידו, למנוע ממנו את קשייה. היא יודעת כמה תפילות נשפכו מליבו כדי לזכות בזרע שהיא נושאת במעיה, והיא מבקשת למנוע ממנו כל חשש של מפח נפש, בוודאי כשהדברים אינם ברורים. ייתכן שמשום כך היא גם נמנעת מלומר לו מפורשות כי עשיו אינו ראוי לברכותיו, ומניחה לו להריח בעצמו את ריח גן העדן שעטף את יעקב בהיכנסו לקבל את הברכות (בראשית רבה סה, יח), להיווכח כי הוא הראוי להם, ולחזק לאחר מכן את ברכותיו של יצחק אבינו בקביעה "גם ברוך יהיה".
נערך משיעור של הרב יאיר בן מנחם, דיין בבית הדין האזורי בת"א