עשיו הוא האנטי גיבור של פרשת תולדות. אנטי גיבור בעל כורחו. עשיו מחליט למכור את הבכורה, הברכות המיועדות לו על ידי יעקב נלקחות ממנו. עשיו ביטא זאת במדויק "ויעקבני זה פעמיים את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי" ( כז/לו). עשיו הוא לא רק אנטי גיבור של עצמו. הוא למעשה החלל הריק של יעקב. הוא ההפך של כל מה שיעקב קיבל. הכרעות אלו היו הכרעות לדורות.
לא עשיו מכוון את מהותו, גורמים חיצוניים הם אלו שמובילים אותו. נמנע ממנו לשלוט בגורלו, בין שהוא מנע מעצמו לזכות בבכורה בשל מרק העדשים, ובין שאימו רבקה מנעה ממנו לקבל את הברכה.
למרבה הפלא, ישנו גורם מרכזי שקבע גורלות - האוכל. הנזיד האדום אדום שמט את הבכורה, והבאת האוכל ליצחק הייתה העילה לברכות. גם עשיו היה רעב, "הלעיטני נא", וגם יעקב מבקש לאכול "וצא השדה וצודה לי צידה" (כ"ז,ג), האוכל איננו מתואר באופן מינור אלא באופן די יצרי.
עשיו איש הצייד מחובר לעיוורון של יצחק ויעקב האיש התם מחובר לפיכחון של רבקה. גורלו של עשיו איננו בידו. כבר מזמן ההריון " ורב יעבוד צעיר" (כ"ה,כ"ג). עשיו הוא בן המכבד את אביו, טורח להביא לו צייד מהשדה, ולא לקח אישה מבנות כנען והתחתן עם מחלת בת ישמעאל.
עשו "גיבור להרע" במדרשי חז"ל ובפרשנים
על פי חז"ל והפרשנים עשיו מצטייר כדמות בזויה ודחויה. דמותו השלילית של עשיו ניכרת עוד בהיותם של עשיו ויעקב ברחם אימם, התורה מתארת באופן נטרלי את המאבק בין הבנים "ויתרוצצו הבנים בקרבה" (בראשית כ"ה, כ"ב) ועל כך אומר מדרש רבה "בשעה שהית עומדת על בתי כנסיות ובתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת. ובשעה שהייתה עוברת על בתי עבודת כוכבים עשו רץ ומפרכס לצאת" (ב"ר ס"ג, ו') כלומר, כבר בבטן אימו עשיו מתואר כמי שנמשך לעבודה זרה.
התורה מתארת את עשיו כ"איש יודע ציד" (בראשית כה, כז). חז"ל פרשו את הפסוק בהקשר אחר, וכך אומר רש"י מפי המדרש: "לצוד ולרמות את אביו בפיו, או כדברי בראשית רבה (סג, ט') "צד את הבריות בפיהם". כלומר, הציד שמתואר במקרא כעיסוק, מתואר אצל חז"ל כרמאות.
ובהקשר לכך במדרש תנחומא (תולדות ח'): "היה צד את יצחק הצדיק בפיו, אתה מוצא כל עברות שהקב"ה שונא כולן היו בעשו". המדרש שם ממשיך ומתאר כיצד צד עשו את יצחק: "כשהיה בא עשו מן החוץ, היה אומר לאביו, אבא, המלח מהו שתהא חייבת במעשר? והיה תמה יצחק ואומר: ראו בני זה כמה מדקדק במצוות, והיה אומר לו אביו: בני היכן היית היום הזה? והוא אומר לו, בבית התלמוד. ומתוך דברים אלו, היה צדו בפיו ועל כן אהבו".
גם את עיוורונו של יצחק, המדרש מייחס לעשו: "ולמה כהו עיניו של יצחק? מפני שנסתכל בדמותו של עשו הרשע, ועוד, שהיה מביא ציד ומאכילו וכתיב "כי השוחד יעוור פקחים" ותכהנה עיניו" (תנחומה, שם).
המדרש מייחס את הסתלקות השכינה מיצחק לנשותיו של עשו: "לפי שהשכינה הייתה שרויה בביתו של יצחק, עמד עשו ונטל מבנות כנען והיו נשיו מעשנות ומקטרות לעבודה זרה שלהם ונסתלקה הימנו שכינה מיצחק, והיה רואה יצחק ומצר. אמר הקב"ה: הריני מכהה את עיניו שלא יראה ויוסיף צער, לפיכך ותכהנה עניו" (תנחומא, שם).
המדרש גם מבאר שאברהם לא "זכה" להכיר את עשו על מנת לחסוך ממנו עגמת נפש: "אמר הקב"ה כך הבטחתי את אברהם ואמרתי לו ואתה תבוא אל אבותיך בשלום זו שיבה טובה והוא רואה לבן בנו עובד עבודת כוכבים, ומגלה עריות ושופך דמים, מוטב לו שיפטר בשלום" (ב"ר, סג', יב').
ישנו היבט אחד בו חז"ל משבחים את עשיו, והוא כיבוד אב: "ר' נחוניא בשם ר' תנחום בר יודן - מי איחר כבודו של יעקב בעולם הזה? כבוד גדול שכיבד עשיו את אביו... אמר: כדיי (פסיקתא רבתי כ"ג).
דמותו, של עשיו היא זו של הרשע האולטימטיבי, זה שעובר על אותן עבירות שעליהן ההלכה קובעת" ייהרג ובל יעבור". זוהי דמותו של עשו שאותה בקשו חז"ל לעצב ולקבוע בתודעה.
השירה העברית החדשה מאנטי גיבור לגיבור
חיים גורי מתאר את עשיו גם כאנטי גיבור. "לא כל כך חכם ומאחר להבין", אך מתאר את מקור הכוח של עשיו מהאבנים ומהמתכות. יתרה מכך, חיים גורי בשירו "ריח השדה" מציג את עשיו כמרומה וחזק.
"עשו, עשו, פתוח וחם מהרגיל.
אתה יורד בדרך הבזלת אל השדות הרחבים.
וריח השדה והזעה והעשן.
ולא כל כך חכם ולא כל כך קדוש
ומאחר קצת להבין.
ויש בך עצבות מסוימת וכוח רב, עשו.
אולי זה בא מן העפר ומן האבנים ומן המתכות.
אך כאשר צריכים לך וצועקים אליך,
אתה שם".
דמותו של עשיו כפי שמתוארת בשירו של חיים גורי, דומה יותר לתיאור העולה מן המקרא. העפר והאדמה מקבלים ממד של כוח ריח השדה הוא ריח אמתי בניגוד לעשיו המרומה.
גם יהודית כפרי בשירה "עשו" מגלה אמפטיה רבה לעשיו "וכל העולם בוכה איתו" כפרי מתארת עשיו כנבגד על ידי אימו וגם היא מחברת בין קצווי השדה.
"ורבקה אוהבת את יעקב,"
כתוב.
ורבקה אמרה ליעקב בנה,
כתוב.
ומה עשו?
לפעמים אני שומעת
את הצעקה ההיא הגדולה והמרה עד מאד
עולם מכל קצוי השדה
ששם הוא רץ בעקבי הצבאים
כדי לשכוח...
מקץ הרבה שנים
ואהבה רבה
אני רואה אותו
יוצא לקראת אחיו.
יש לי רב, אחי, הוא אומר
ובוכה
וכל העולם
בוכה אתו".
עלי אלון בשירו "עשיו בני וראשית אוני" מפצה את עשיו . הוא מתואר בפי יעקב כבני אהוב נפשי. גם הוא מחשיב את ערך האדמה. "ותהא לך האדמה"
"עשו בני וראשית אוני
שנינו יודעים שיעקב
הוא שיקבל את הברכה ההיא.
הוא שייך להם: חלקלק, ערמומי,
מחליף צורות כענן".
בשירה העברית דווקא האדמה מתוארת כמקור כוחו של עשיו. ריח השדה והאדמה מבטאים רעיון אותנטי. תיאורו של עשיו בשירה העברית דומה יותר לתיאור במקרא ומתייצבת לצידו של עשיו המרומה. אולי ניתן להבין זאת על רקע ראשית ההתיישבות וערכה של עבודת האדמה, ועם והיותו של עשיו עובד אדמה.
יונת למברגר היא מנהלת אולפנת או"ת אוריה, מבית "אור תורה סטון"