ממה פרעה חשש?
בתחילת פרשת שמות מסופר על חששו הגדול של פרעה (פרק א): "וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ". החשש איננו מכמה יהודים שגרים בארץ מצרים, החשש של פרעה הוא מ"עם". נוצר כאן עם מיוחד, עם רוחני שמאיים עליו. מדוע זה כל כך מפחיד? מה רע אם נוצר כאן עם? האם באמת מישהו יפגע בו?
דרכו של פרעה
פרעה מקווה שהוא יצליח להכניע את העם הזה על ידי שרי מיסים, אך התורה מעידה: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ", עם ישראל ממשיך לגדול ולהתרבות. כאשר מתברר לו שגם עבודת פרך לא מועילה, הוא פונה למיילדות העבריות שיהרגו את התינוקות הבנים. אך כשמתגלה שהתכנית הזו לא פעולת, הוא מחליט לערוך חיסול לכלל התינוקות הבנים, לעצור את ההמשכיות של העם הזה.
מתברר שלא מפריע לפרעה שיש כמה אנשים מבני ישראל, מפריע לו שהעם הזה ממשיך ומוליד כאן מסורת לדורי דורות של משהו מאיים ומפחיד. פרעה מנסה לפגוע דווקא בילדים, דור ההמשך. הוא לא מוכן שהרעיון האידאולוגי של העם הזה יימשך עוד.
דור ההמשך לאורך שעבוד מצרים
לאורך סיפור יציאת מצרים כל הדיון הוא סביב הילדים. במדרש המפורסם (ילקוט שמעוני שמות רמז קסה) מתנהל ויכוח בין מרים לאביה, עמרם, הדיון הוא סביב השאלה אם ללדת ילדים או לא ללדת. מרים הילדה הסבירה לאבא שלה את חשיבות ההמשכיות מתוך מסירות נפש. ואכן עמרם מודה לבתו, ומחזיר את אשתו ואחריו כל ישראל מחזירים את נשותיהן.
כוחו של עם ישראל בהעברת המסורת הלאה. אנו לא עומדים בפני עצמו, יש לנו עבר ויש לנו עתיד.
הדיון הוא סביב הילדים
דיון זה בין משה לפרעה לא נפסק, הוא ממשיך אף לאורך עשר המכות. בשעה שפרעה מתחיל קצת להישבר הוא מסכים לשלוח לעבוד את ה' רק את הגברים אך לא את הילדים (שמות פרק י, פסוקים ח-יא). אך משה מסרב וטוען "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ", אצלנו הילדים הולכים יחד עם הזקנים, יש לנו מסורת, ולא נוותר עליה. לא ניתן לך לחנך את ילדנו.
מכת בכורות
אולי זו הסיבה שהמכה האחרונה והקשה בעשר המכות היא דווקא "מכת בכורות". תפקיד הבכור במשפחה הוא לגשר בין הילדים הקטנים להורים. דווקא את עניין הבכורה (החיבור בין הדורות) פרעה ניסה להרוס. ה' אומר לפרעה אצלנו מה שחשוב זה החיבור בין ההורים לילדים. אצלנו נקודת הקשר בין האב לבנו היא יסוד ומהות בעבודת ה'. דווקא שם פרעה מקבל את המכה הכואבת, שיבין שאצל עם ישראל אין ניתוק בין ההורים לבנים.
קורבן הפסח
נראה שזו הסיבה מדוע ה' מצווה את עם ישראל ביציאת מצרים עצמה (שמות יב) לקחת כבש לפי משפחות ולפי בתים ולאכול אותו: "בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת:"
ישנה חשיבות דווקא בשעת היציאה שעם ישראל יבין מי המשפחה שלו, מאיזה בית אב הם הגיעו. זה העניין של יציאת מצרים המשך ה"מסורת" מאברהם אבינו עד בית המקדש שיקום ויבנה.
ה' ממשיך ומצווה: "בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה, וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ:" ישנו ציווי לאכול בלילה הזה כל המשפחה יחד (לא בשני בתים). וכן ישנו ציווי לאכול בנחת "ועצם לא תשברו בו", כדי שהדור שיוצא ממצרים יבין את אותה מסורת משפחתית שעוברת דרכו, וחייבת לעבור לדורי דורות. כפי שמיד ממשיך הפסוק וכותב: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם:". מה שחשוב זה שהדברים יעברו לבנים שלכם, אותה חוויה של יציאת מצרים תעבור לדורות הבאים.
כל מהותו של ליל הסדר בנוי על העברת המסר לדורות הבאים שאנו ממשיכים את יציאת מצרים לדורות עולם.
דור העתיד
זו הסיבה שגם כל ההתמודדות האמונית שהתורה מתארת שתגיע בעתיד היא ממשיכה להיות סביב הבנים: "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם". התיקון למה שפרעה הרשע ניסה לעשות זה דווקא לפנות אל הילדים שוב, ולמסור להם את המסורת מדורי דורות. להעביר להם את המסר האלוקי מאותו יום שבו יצאנו ממצרים וקבלנו את ייעודנו עד ימינו אלה. להעביר להם שאנו מצפים לגאולה השלימה שתבוא בקרוב. הכוח של עמ"י היא אותה מסורת מדהימה שיש לנו.
לסיום
שנזכה להרבות בקשר בין ההורים לילדים, ומתוך כך נזכה לחיבור של העבר, ההווה והעתיד שיוביל לגאולה השלימה בקרוב.