(כג) וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱ-לֹהִים מִן הָעֲבֹדָה: (כד) וַיִּשְׁמַע אֱ-לֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב: (כה) וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱ-לֹהִים: (פרק ב)
מותו של מלך מצרים גרם לבני ישראל להאנח מן העבודה "מפחדם פן יקום אחריו רשע יותר ממנו" (לשון רבינו בחיי). בני ישראל זועקים לה' ושוועתם עולה אל האלוקים "מן העבודה". רבינו בחיי סבור שהדגשה זו מלמדת "כי אף על פי שהגיע הקץ כבר, לא היו ראוים לגאולה, אלא מרוב שצעקו אל ה' 'מן העבודה' קבל תפלתם". רק בגלל שהצעקה היתה "מן העבודה" התקבלה התפילה, אחרת היא לא היתה מתקבלת כי בני ישראל לא היו ראוים לגאולה.
פעמיים נוקט הכתוב בביטוי "מִן הָעֲבֹדָה", פעם אחת ביחס לאנחה ופעם שנייה ביחס לשוועה. כותב רבינו בחיי:
"והזכיר שני פעמים "מן העבודה": "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", "ותעל שועתם אל הא-להים מן העבודה", ללמדך שאין תפלתו של אדם שלמה כאותה שהוא מתפלל מתוך הצרה והדוחק, שהיא יותר מקובלת והיא העולה לפניו יתברך. וכן תמצא ביונה הנביא ע"ה שבאר הענין הזה, הוא שאמר: "בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי ותבא אליך תפלתי אל היכל קדשך" (יונה ב, ח), הבטיח הנביא שהתפלה שהיא מתוך הצער ועטיפת הנפש היא הנכנסת לפניו אל היכל קדשו יתברך".
תפילה שהיא "מן העבודה", שהיא מתוך הצרה והדוחק, היא תפילה שלמה, והיא יותר מקובלת ועולה לפני ה'. כך גם עולה מדברי יונה הנביא המתפלל לה' ממעי הדגה "שהתפלה שהיא מתוך הצער ועטיפת הנפש היא הנכנסת לפניו אל היכל קדשו יתברך".
רבינו בחיי רואה בכך רמז לגאולה העתידה; כך הוא כותב:
"ואפשר לומר כי הפרשה הזאת היא רמז לגאולתנו זאת העתידה שהיא תלויה בתשובה ובתפלה, כי כן בגאולת מצרים חזרו בתשובה והתפללו אל ה' העונה בעת צרה, ונתקבלה תפלתם ובא להם הגואל מיד, ועל כן סמך לו "ומשה", לרמוז כי ביאת הגואל תלויה בתשובה ובתפלה".
בגאולת מצרים התפילה שהיתה מתוך הצרה והדוחק התקבלה. מיד בעקבות תיאור התפילה והתקבלותה מופיע הפסוק הפותח את תיאור גאולת מצרים: "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱ-לֹהִים חֹרֵבָה".
גאולת מצרים רומזת גם לגאולה העתידה. כשם שגאולת מצרים נבעה מן החזרה בתשובה ומן התפילה, והתגובה האלוקית היתה שליחת משה הגואל, כך גם בגאולה העתידה "ביאת הגואל תלויה בתשובה ובתפילה".