האם כולנו קוראים את אותה התורה?

האם המפגעים חסרי האחריות, חסרי המצפון וחסרי האנושיות של "תג מחיר", השורפים בתים על יושביהם, המחללים מקומות מקודשים של בני דת אחרת, אלה שלא חומלים על תינוקות ועל אנשים חפים מפשע קוראים אותן פרשות ואותן הפטרות שקורא יהודי מן השורה

חדשות כיפה ד"ר ניצה דורי 11/08/15 14:22 כו באב התשעה

האם כולנו קוראים את אותה התורה?
shutterstock, צילום: shutterstock

בעקבות האירועים האחרונים שוב צפה ועלתה לאחרונה השאלה של היחס שלנו לגר, לזר ולשונה מאיתנו.

לעתים אני שואלת את עצמי האם המפגעים חסרי האחריות, חסרי המצפון וחסרי האנושיות של של "תג מחיר", השורפים בתים על יושביהם, המחללים מקומות מקודשים של בני דת אחרת, אלה שלא חומלים על תינוקות ועל אנשים חפים מפשע, קוראים אותן פרשות ואותן הפטרות שקורא יהודי מן השורה. האם אותו ישי שליסל, פונדמנטליסט משיחי והומופוב, ששלף סכין במטרה לקטול חיים, קורא אותם דברי תורה שכל אחד מאיתנו קורא? אותם פסוקים? האם נראה בעיניו הוגן להשאיר כעת את אשתו עגונה ואת ילדיו ללא אב במשך עשרות שנים? זו דעת תורה? האם גם אנשי "תג מחיר", קוראים, כמוני, את הפירושים השונים לפסוק "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" בפרשת עקב משבוע שעבר (דברים, י' יט), עליו כותב רבינו בחיי: "כשם שאני אוהב את הגר אף אתם מצווים לאהבו". והרמב"ם: "וזוהי אחת ממצוות עשה שבתורה לאהוב את הגר, כיון שבא לחסות תחת כנפי השכינה, כשם שאנו חייבים לאהוב אחינו מישראל". ורש"י: "חשובים הגרים בעולם הזה יותר מישראל בשעה שקבלו התורה בהר סיני". האם גם המפגעים היהודים קוראים את "כל בנייך לימודי ה' ורב שלום בנייך"? ואם כן, כיצד מגואלות ידיהם בדם בנים אחרים של ה'? מי שמם להיות שופטי כל הארץ, הדנים אדם או תינוק למוות על לא עוול בכפו? האם הם אלה מעניקי ונותני החיים, הם אלה שבראו אדם ועל כן חשים כי ברצונם יתנו לו חיים וברצונם ייטלו חייו ממנו? האם גם הם כמוני וכמו רבים אחרים, מאמינים שכל אדם נברא בצלם? ואם כן, כיצד הם מעזים לפגוע בצלמו? האם הפרשנות שלי ושל רבים אחרים, את התורה, המצוות וההלכות שונה אלפי שנות דור מהפרשנות החולנית והמחליאה שלהם? האם גם הם ואנשי להב"ה יודעים כמוני מה פירוש הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" עליו אמר ר' עקיבא "זה כלל גדול בתורה" ואת האמרה "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", שזו כל התורה כולה על פי הלל הזקן? האם גם הם כמוני יודעים שציפורה, רות, ר' עקיבא, אונקלוס, שמעיה ואבטליון, ריש לקיש ורבי מאיר היו בני גֵרים? שאף אחד מאיתנו לא יודע מאיזה בן גרים או בת גרים תבוא לנו הישועה, אולי, יבוא לנו הגואל, אולי?

מדינת הלכה או מדינת חוק?

שמעתי כבר את כל המנסים להגן במקום לגנות. שלא היו צריכים לקיים את מצעד הגאווה דווקא בירושלים. שאלו רק קומץ. שוליים. שגם הם, הפלשתינים, מפגעים בנו. שכחת את משפחת פוגל? את שלושת הנערים? לא. לא שכחתי. אבל שום התנהגות לא מוסרית ונפשעת של אחרים מצדיקה התנהגות לא מוסרית כתגובה. האם אלך לגנוב מאחרים כי פרצו לביתי וגנבו את רכושי? האם אני פטורה מחשבון נפש אם הצד השני עושה או לא עושה אותו בעצמו? הדת היהודית אינה דת של נקמה והרס. הדת היהודית היא דת של אמת, שלום, אהבה ופיוס, כל עוד אנו מקיימים את הכתוב בה באהבה ולא מתוך פחד, שנאה ונקם. מעבר לכך אנו מדינת חוק. יש חוק וסדר, יש צדק ומשפט וכל מי שחושב שנעשה לו עוול, יכול לפנות לשלטון החוק ולבקש לתקן את העוול שנעשה לו כיחיד או כקבוצה. אולם לקיחת החוק לידיים אסורה לא רק מבחינה מדינית ולאומית אלא בעיקר מבחינה דתית. יש אנשים החושבים שאנו חיים במדינת הלכה. לידיעתם: אנחנו לא חיים במדינת הלכה. בימינו לא סוקלים מחללי שבת באבנים וגם לא בן סורר ומורה. ודאי לא נאנסת שקולה בגד בה בשעת מעשה ולא הצליחה להוציא קול זעקה מפיה. מכיוון שאיננו מדינת הלכה, כאשר חוק המדינה מתנגש עם חוק הדת, במקרים רבים - חוק המדינה הוא זה שעל פיו נלך. כך היה בפינוי ימית, כך היה בפינוי גוש קטיף, כך בעלייה להר הבית וכך גם בלקיחת החוק לידיים בנטילת חייהם של חפים מפשע, יהודים ושאינם יהודים (שיהיה ברור שהגינוי כאן הוא לשני הצדדים, אך כרגע אני מתמקדת באחריות של הצד שלנו). כל עוד חוק המדינה לא דורש מאיתנו עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים וחילול שבת שלא על מנת להציל נפשות. מי שאינו מסכים לדברים הללו ועדיין חושב שהצו הדתי הוא זה שצריך להוביל, מכניס עצמו ואת העם כולו למערבולת של מעגל דמים ושנאת אחים, שלא במהרה נצא ממנו. מה גם, שבמקרים של לקיחת חיים, אין ספק שהצו הדתי "לא תרצח" עומד בקנה אחד עם החוק המדיני. אך גם במקרים של יישוב הארץ ובעלות על מקומות קדושים, העימותים והדווקאיות לא יועילו להעלות את קרנה של הדת היהודית ואת קרנם של שומרי תורה ומצוות בעיני הציבור הישראלי בכלל ובעיני העולם בפרט. כאשר אדם עם כיפה על ראשו "גונב" אור אדום והנהג לידו, שראה זאת, מפטיר "הדתיים האלה", זה חילול שם שמיים. ברגע שיש כיפה על ראשך או כיסוי ראש לראשךְ, בוחנים אותנו ושופטים אותנו על פי אמות מידה אחרות. בני אדם מצפים מאנשים דתיים להתנהגות אחרת, שונה, טובה יותר ומוסרית יותר. כל מי שלבוש כאדם דתי, מגדיר עצמו כדתי ומתנהג בצורה לא מוסרית, אפילו במלה לא יפה שנפלטה מפיו בשעת כעס, זריקת בדל סיגריה מחלון הרכב החוצה, מביא לקטלוג כל הקבוצה מפי המתבוננים מהצד: הדתיים האלה. תראו את הדתי הזה. העיקר שם כיפה על הראש. זה חילול שם שמיים.

קל וחומר רצח.

אור לגויים? תוכיחו!

לא תמיד אנחנו אור לגויים. יש גויים רבים שהם אור לנו. ואני לא מדברת רק על חסידי אומות העולם. ולא תמיד אנחנו אור לאלה שאינם שומרי תורה ומצוות. כבת להורים כאלה, וכשומרת מצוות בעצמי, אני יכולה לומר בפה מלא שאת הערכים הטובים ביותר, הקנו לי הוריי. ולא תמיד אנחנו "העגלה המלאה" של ש"ס ופוסקים לעומת "עגלתם הריקה" של אלה שלא יודעים לקרוא דף גמרא. ולא תמיד המטרידים המיניים יוצאים מקרב אלה שאנו מרגישים עליונות עליהם. הגיעה העת לחדול מאמירות מתנשאות מעין אלה, המלבות את אש המחלוקת והטינה. הטענה של "מה איכפת לנו מהעולם" היא טענה שלא תעמוד לנו לאורך זמן. הבידוד והחרם ימשיכו ובמקום להתחיל להיות המובילים בעולם ביושר, במצפון, במוסר ובמידות טובות, אנו נותנים לעולם דוגמה של עם ככל העמים - שיש בו שחיתות שלטונית כמו בשאר העמים, שיש בו רציחות על רקע פוליטי וחברתי כמו בשאר העמים, שיש בו גזענות כמו בשאר העמים, שאחד השיאים המכוערים שלה הוא הספר "תורת המלך" של הרב גינזבורג. היכן, אם כן, ה"אור לגויים" שלנו? לאן נעלמו התכלית, הייעוד והשליחות שלנו בעולם? הטרמינולוגיה שלנו חייבת לעבור שינוי בסיסי ומיידי. מלים כמו "תועבה", "טומאה" הן מלים הזורעות שנאה, הרס וחורבן. אלו מלים שקיפחו את חייהם של שירה בנקי בת השש-עשרה ושל התינוק עלי דוואבשה ואביו, שדמיהם זועקים מן האדמה.

"עם סגולה" הוא תואר שצריך לעבוד עם עצמנו רבות כדי לזכות בו. לא נוכל להיות עם סגולה עד שנוכיח שאנו כאלה. אמו של מאיר אטינגר, נכדו של הרב מאיר כהנא ומראשי "תג מחיר", אמרה באחד הראיונות עמה: "כבר איבדתי כוח לזה". אין זה הזמן לאבד כוח. זה הזמן לזכור את דבריו של הרב קוק: "איני מדבר כי יש לי כוח לדבר. אני מדבר כי אין לי כוח לשתוק". זה הזמן להתכנס לחשבון נפש אישי, מגזרי ולאומי. ואין זמן מתאים לכך מחודש אלול. לקחת אחריות. קודם כל על עצמנו. ה"קומץ", ה"עשבים השוטים", וה"שוליים", לא משנה איך נקרא להם, גדלים בגינות של כולנו. אלו ילדינו, תלמידינו. עלינו לזכור, כי למרות הפרשנויות הבאות לזכות את דוד המלך מדוע לא נבנה בית המקדש בימיו, שאם הוא היה בונה את בית המקדש הקב"ה לא יכול היה לכלות בו את זעמו על עם ישראל ולהחריבו (ילקוט שמעוני שמואל ב' קמה), על פי הפשט, כך נכתב בספר דברי הימים א' כב:

"וַיִּקְרָא לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ וַיְצַוֵּהוּ לִבְנוֹת בַּיִת לַה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה: "בְּנִי, אֲנִי הָיָה עִם לְבָבִי לִבְנוֹתבַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹקָי: וַיְהִי עָלַי דְּבַר ה' לֵאמֹר דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ, לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִיכִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי: הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה וַהֲנִחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו: הוּא יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וַאֲנִי לוֹ לְאָב וַהֲכִינוֹתִי כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם:"

פעילי הר הבית מתחילים להתכונן לבניית בית המקדש השלישי. אז לפני שהם מגדלים פרות אדומות מתחילים להכין את כלי בית המקדש, ומתכננים כיצד יקימו אותו, עלינו להיות קודם כל ראויים לכך שבית המקדש השלישי ייבנה. ובית המקדש השלישי לא ייבנה על ידי ידיים מגואלות בדם. גם לא על ידי אלה ששתקו ולא הביעו קולם לנוכח רצח חפים מפשע. עלינו לזהות כבר מגיל קטן את ניצני האלימות ולמגר אותם בכל דרך חינוכית, ואם קצרה ידינו לעשות זאת בעצמנו, למסור את הפרטים הידועים לנו לשלטון החוק - לצבא ולמשטרה. לתת את הדין לעצמנו ולאחרים ולהוקיע מקרבנו את כל המערערים על יציבות הדת היהודית שלנו כפי שקבלנו ממשה בסיני - טהורה, זכה, נקייה, עם עשרת דברות ברורות ובהירות.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן