בשבוע האחרון ,בעקבות חטיפתם של שלושת הנערים, זכינו לתחושה מיוחדת של התרוממות רוח מתוך הצרה . מן תחושה טבעית שעל כולנו להתאחד בתפילה בכדי לפתוח שערי שמים לתפילתנו.
במשך השבוע הלכתי בתחושה שהאחדות הזו היא בבחינת תיקון לחטא קורח ועדתו המסמלים את המחלוקת המכוערת שאיננה לשם שמים .מחלוקת המערבת טענות שיש בהן נקודת אמת - "כל העדה כולם קדושים" - עם טענות סרק "מדוע תתנשאו על קהל ה'". חשבתי לעצמי ,מדוע אנו מצליחים להתאחד בעת צרה ,הרי המחלוקות הם עמוקות ,הלא פעמים רבות אנו חושבים שדעתנו חשובה היא מאוד ואם היא איננה מתקבלת אזי המצב יהיה גרוע יותר.
הסיבה לכך היא שמעבר לכל המחלוקות ישנו בסיס משותף רחב בתוך עם ישראל וסביבו אנחנו מצליחים להתאחד. כאשר באה עת צרה אנו מבינים שהאחדות בתוכנו היא הערובה להצלחה ולהתמודדות ראויה לא רק מבחינה מעשית אלא בעיקר מבחינה רוחנית ,כפי שהבטיחו חכמים שתפילת ציבור איננה שבה ריקם. כפי שאומר הנביא "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
האחדות בתוכנו לא באה לטשטש את חילוקי הדעות, אלא באה ללמדנו שלמרות חילוקי הדעות כולנו עם אחד וכולנו מאמינים בני מאמינים וכולנו רוצים לכוון בסופו של דבר לשם שמים.
אכן, נקודת האור שהייתה השבוע היא תחושת האחדות המהווה את התשובה לחטאם של קורח ועדתו שרוחם נמצאת בתוכנו תדיר. תחושה אותה הטיבו לבטא יותר מכל המשפחות היקרות ,יפרח, פרנקל ושער, באצילות רוחם , באמונה ובביטחון שהם נסכו על כולנו.
אולם למרות שעדין לא שבו הבנים לגבולם, מתחילה כבר האחדות הזו להיפרם.
ישנם כבר היודעים על שום מה באה עלינו הצרה הזו...אולם אין הם מפנים אצבע מאשימה כלפי פנימה אל עצמם ,אלא רק החוצה אל האחרים.. אין הם חושבים שאולי הלשונות הרעות בין הציבורים השונים ובין העדות השונות והמפלגות השונות הם אלה הדורשות תיקון..
ואני בתמימותי שואל.. האם אי אפשר ללמוד מן השבוע האחרון שאולי הקב"ה רוצה שנהיה מאוחדים, שנדע לנהל מחלוקת בצורה מכובדת ,שתהיה מחלוקת לשם שמים. שתהיה בבחינת "אלו ואלו" ,שנלמד מהדרכתם של בית הילל שענוותנים היו וכיבדו את הדעה החולקת עליהם ולכן הלכה כמותם. שלמרות המחלוקות החריפות לא נמנעו מלשאת נשים אלו מאלו ולכבד אלה את אלה.
מחלוקת שהיא לשם שמים -סופה להתקיים (עיין מהר"ל דרך חיים ) כי איננו שואפים לכך שכולם יחשבו את אותו הדבר, התורה מעודדת את ריבוי הדעות שהרי "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" - דווקא מתוך ריבוי הדעות אנו מרבים שלום(כפי שמסביר הראי"ה ). אולם אנחנו צריכים ללמוד איך מנהלים את המחלוקת ,בכבוד ,בהערכה ובהקשבה לדעה הנוגדת , כך נרבה שלום ואחדות בתוכנו ובכך נתקן את חטאם של קורח ועדתו הקיים עדין בתוכנו.
מתפלל ומייחל שיקויים בנו "ושבו בנים לגבולם"
הכותב הוא ראש הגרעין התורני מעלה אדומים