המושג "קדושה" מתקשר אצלנו לניתוק מחיי היום-יום שלנו, התבודדות מהחברה וריחוק מהעשייה. פרשת השבוע, פרשת קדושים, עוסקת בהרבה מצוות שבין אדם לחברו, בניהול חיי חברה תקינים, וביניהן מצוות שלהן משמעות ישירה המשליכה על מידותינו הטובות.
מצוות "פאה" - חסד: "ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך...לעני ולגר תעזב אותם" (ויקרא י"ט, ט'-י'). כאשר בעל השדה קוצר את שדהו, הוא משאיר חלקה קטנה לעניים, שתהיה שייכת להם. מצווה נוספת היא "לא תקלל חרש ולפני עיוור לא תתן מכשול" (י"ט, ד') - כבוד האדם: כבוד האדם איננו מושג ערטילאי, אלא הוא מתפרט למעשים. בפרשתנו הוא מתבטא באיסור לקלל אדם שאינו שומע (הן פיזית והן מעשית - "מאחורי גבו") ובאיסור להכשיל אדם בתקלה שהוא איננו שם לבו אליה.
עוד מציינת פרשתנו את מצוות "לא תלך רכיל בעמך" (י"ט, ט"ז) - שמירת הלשון: הרכילות מפוררת את החברה ופוגעת הן באדם שמדברים עליו והן במספר ובשומע את הרכילות. וכמובן, אי אפשר שלא להזכיר את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" (י"ט, י"ח) - רעות: מתוך הבנה שכל עם ישראל הוא גוף אחד בעל איברים שונים, נובעת האחווה. יד שמאל לא תחתוך את יד ימין, גם אם האחרונה פגעה בה קודם לכן. האחדות והאהבה מתפתחות על ידי נתינה ועזרה הדדית.
גם טולסטוי יודע: עם ישראל - נושא דגל המוסר והחסד
עם ישראל מתאפיין בתכונות מיוחדות: "שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים וביישנין וגומלי חסדים" (תלמוד בבלי מסכת יבמות ע"ט, א'). ומתוך כך נובעות המצוות החברתיות שבפרשתנו, מצוות המהוות בסיס למדרגת הקדושה שלנו - "ישראל קדושים" (תלמוד בבלי מסכת חולין ז', ב').
עם ישראל היה נושא דגל המוסר והחסד בעולם במשך יותר מאלף שנה, כפי שניסח זאת לב טולסטוי: "היהודי הוא יצור מקודש, שהביא מן השמים את אש התמיד והאיר לארץ ולדרים עליה...היהודי הוא חלוץ התרבות... היהודי הוא חלוץ החירות...היהודי הוא סמל הסבלנות האזרחית והדתית. 'ואהבת את הגר', מצווה משה... והדברים נאמרו באותם ימי קדם הפראים, שבהם היה משוש דרכן של אומות לשעבד אלה את אלה".
פרשת השבוע פונה אל כל ישראל: "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדושים תהיו" (ויקרא י"ט, ב'). רש"י מסביר, שפרשה זו נאמרה "בהקהל", כלומר במעמד בו הקהילו את כל העם. אם היינו חושבים שקדושה שייכת לאנשים נזיריים ופרושים יחידים ומיוחדים, באה הפרשה וקובעת: כל אחד ראוי וניחן ביסוד אישיותו בתכונות הללו. הקדושה היא תכונה לאומית של עם ישראל, היא שייכת לכל האומה ולא לפלג זה או אחר. מתוך שייכותנו לאומה הישראלית, כולנו יכולים לחשוף את הקדושה שבנו.
למפקדי צה"ל וחייליו, שמירה על דיבור ראוי, הרעות, הידידות וחברות-האמת הם מיסודות התורה ויסודות בניין האומה. כחיילים בצבא הגנה לישראל זהו צו יסודי שבלעדיו, באמת, אין צבא. אנו משמשים גם בחיינו כמגש הכסף עליו נבנית אומתנו. כנושאי הדגל החשוב הזה, נחזק את אומתנו על ידי היסודות הללו. ראוי צבאנו היקר להנפת בשורה זו.
תא"ל הרב רפי פרץ הינו הרב הצבאי הראשי