בפרשת צו מתארת התורה את קרבן התודה - סוג של קרבן שלמים שיהודי מביא לאחר שהקב"ה הציל אותו מצרה. הקרבן הוא בן בקר או צאן כמו כל קרבן שלמים אחר, אבל יש כמה דברים מיוחדים בקרבן זה. ראשית, יש מעט מאד זמן לאכול אותו - לעומת קרבן שלמים רגיל שיש בו יום ולילה ויום למחרת. לקרבן תודה יש למביא רק את היום ההוא והלילה, וחז"ל אפילו קיצרו זאת לעד חצות הלילה ביום ההקרבה. שנית, הקרבן מלווה במנחה מאד גדולה - 20 עשרונים סולת שמכינים מהם 40 יחידות אפויות. במונחים של ימינו, מדובר בכ-26 קילוגרמים של קמח וכולם חייבים להיאכל בפחות מיום אחד (!). עניין נוסף שיוצא מן הכלל בקרבן זה הוא ש-10 מהלחמים הם חלות חמץ ולא מצות, כמו בכל קרבן אחר. אם כך, מדוע קרבן זה שהוא כה גדול ומכיל חמץ צריך להיאכל בזמן כה קצר עד שהוא נפסל?
מתי מביאים קרבן תודה? הגמרא מונה את הסיבות הקלאסיות - יורדי הים, הולכי מדברות, חולה שנרפא וכן היוצא מבית האסורים - על פי מזמור ק"ז בתהילים, שם נכתב ארבע פעמים "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם". יש שמפרשים שניתן להביא קרבן תודה גם על מצבים נוספים ולפי רבינו בחיי גם חתן וכלה מביאים קרבן על זיווגם (!). מדרש אגדה על ויקרא מגדיר את קרבן התודה כקרבן החביב ביותר על הקב"ה משום שהוא בא "על חינם" - לא בשל חטא או חג שעליו צווינו, אלא מפני שהאדם הרגיש צורך להודות לריבונו של עולם.
נחזור לשאלה ששאלנו - מדוע להביא כמות עצומה כל כך של לחם ולאכול אותה במהירות כה גדולה? הנצי"ב בפירושו "העמק דבר" על התורה מסביר שתכליתו של קרבן זה היא "לספר חסדי ה' שגמל עליו". ישנו ריבוי של אוכל שמחייב להזמין אנשים רבים כדי שיסייעו לסיים אותו וכך מתפרסם הנס וניכרת התודה שמביא הקרבן מביע.
מדוע להביא חמץ? ישנו רק עוד קרבן אחד דומה והוא "כבשי עצרת" המובאים בחג השבועות - זהו קרבן שלמים שמביאים יחד עם שתי הלחם, מנחה האפויה חמץ. הרש"ר הירש מסביר על כך שכבשי עצרת הם כמו קרבן התודה הלאומי, האומה כולה מביעה את תודתה לבורא עולם. סמל קרבן התודה הוא החמץ - לחם שהגיע לתכליתו ולא נעצר במהלך התהליך.
בימינו אמנם אין קרבן תודה, אבל יש לנו את ברכת הגומל שמברכים כשניצלים מנס. גם בברכה זו יש את "אלמנט הציבור" - יש להודות בפני עשרה, בדיוק כפי שבאכילת קרבן תודה יש להזמין אנשים רבים ולפרסם את הנס. גם שורשו של המנהג המבורך לקיים סעודת הודיה ולהזמין אורחים נמצא בקרבן התודה. מדוע אנו מברכים בברכת הגומל "שגמלני כל טוב" ולא מסתפקים רק ב"טוב", בנס המסוים שעליו מברכים? שמעתי מפי הרב מרדכי וייליג שברכה זאת היא הזדמנות לקחת צעד אחורה ולהודות על כל הטוב הנסתר שהקב"ה מעניק לנו בכל יום, ולא רק על הנס המיוחד.
יהי רצון שנזכה לראות את כל הטוב ולברך קהל עם, "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם".
סאלי מאיר היא ר”מ בתכנית לבנות חו”ל ע”ש מריה וג’ואל פינקל במדרשת לינדנבאום, מבית אור תורה סטון