שאו ידיכם קודש

בנוטלנו ידינו בבוקר אנו הופכים להיות כהנים הנכנסים לעבודתם ומתחייבים ליום עבודה נקי כפיים. ליום עמל שכולו בטהרת קדושת משכן

חדשות כיפה הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי 08/03/18 20:04 כא באדר התשעח

שאו ידיכם קודש
הרבנית מיכל טיקוצינסקי, צילום: באדיבות המצלם

חומש שמות מסתיים בהעמדת המשכן על תילו. כלי אחר כלי, יריעה אחר יריעה. הכלי האחרון שמונח במקומו הוא הכיור. עליו נאמר: "ורחצו ממנו משה ואהרון ובניו את ידיהם ואת רגליהם בבואם אל אוהל מועד ובקרבתם אל המזבח ירחצו..." (שמות מ, לא-לב).

מצוות הרחיצה בכניסה אל הקודש אינה עבודת קודש בעצמה אלא מעשה של הכנה וכניסה למשכן ה'. הכנה זו התחדשה רק במשכן. לפני שהוקם המשכן היו מעמדות שונים של מפגש עם הא-ל, הקרבה והקמת מזבחות אולם פעולות אלה לא חייבו הכנה של רחיצת ידיים ורגליים.  ייתכן שדווקא כניסתו של ה' לבית המיוחד לו יוצרת חיץ בין החול והקודש, ומחייבת פעולת מעבר והכנה.

פעולת הרחיצה חשובה ומשמעותית.להלכה, כהן גדול שלא רחץ בטרם נכנס לעבודת יום הכיפורים –  עבודתו פסולה.  אם יחמיץ טבילה במהלך היום – עבודתו כשרה (זבחים יט, א).

פעולת הרחיצה גם מחייבת ריכוז, כפי שעולה ממחלוקת התנאים בדבר התנוחה הנכונה לרחיצה. לדברי תנא קמא הכהן צריך להניח יד ימין על רגל ימין יד שמאל על רגל שמאל, ואילו לדברי ר' יוסי בר' יהודה מניח שתי ידיו זו על גב זו ועל שתי רגליו זו על זו. על הצעתו של ר' יוסי בר' יהודה אמרו לו חבריו 'הפלגתה', מפני שהיא אינה אפשרית לבצוע על ידי האדם עצמו. על כן, רב יוסף מציע כפתרון: "וחברו מסייעו". כל זה נעשה גם בכלי כיוון שכתוב "ורחצו ממנו" ולא בתוכו (זבחים כא, א; שו"ע הרב או"ח קנט, א).

במדרש מובא שרחיצת הידיים הזו לא נשארה כהוראה ייחודית לכהנים:

"ורחצו ממנו... בבואם אל אהל מועד" וגו'
אבל בישראל מהו אומר? "והתקדשתם והייתם קדושים "(ויקרא י"א מ"ד),
מיכן היה רבן גמליאל אוכל חולין בטהרה, אמרו, לא לכהנים בלבד ניתנה קדושה...
מיכן אמרו, כל המזלזל ברחיצת ידים סימן רע לו... (תנא דבי אליהו, אליהו רבה פרשה טז, וראו גם: בבלי ברכות טו, א)

התורה ציינה שיש ציווי גם לישראל בכללם להיות קדושים ומכאן שכולם חייבים בקידוש ידיים. להלכה נפסק שנטילת הידיים הזו, השאולה מן הכהנים הרוחצים בבואם אל הקודש, מתבצעת עם הקימה בבוקר. נטילה זו אף היא מלאכה הדורשת ריכוז בכמות המים באופן הנטילה והחמצתה פוסלת את עבודת היום בבחינת: "סימן רע לו".

על משמעותה וחשיבותה של נטילת ידיים כותב הפסיכולוג יונתן שתיל בספרו "פסיכולוג בישיבת ברסלב". שתיל שחקר את התופעה הברסלבית ערך 'תצפית משתתפת'\\ היה חוקר "משתתף" ובמהלך מחקרו שהה בישיבה והתנהג כאחד מן האברכים שם, תוך שהוא מקבל הדרכה וסיוע. עיקר עניינו היה להבין את החוויה עצמה. כחילוני הוא מתאר כיצד במשך תקופה נטל ידיו בכל בוקר על פי ההדרכה המדויקת שנתנו לו הבחורים. וכך הוא כותב:

התנהגות זאת מחזקת את החיץ התודעתי בין השינה לערות. ההכרה ברונית חסרת התועלת לכאורה, מעוררת את התחושה. כעת חזרה תודעתי לשלוט במצב....כעת שוב אחראי אתה לכל הנעשה איתך. מעתה על מעשיך ומחשבותיך להיות מנווטי תודעה כך מתנערים מן השינה, מן החלום, מממלכת הבלתי מודע.

ההתנהגות תובעת מיקוד וריכוז הודעה, אינה יכולה להיעשות בנמנום עליך לבצעה בשימת לב...

ניקיון הידיים- משונה עד כמה ההתנסות היומיומית בנטילת הידיים אינה מתקשרת לתחושת ניקיון הידיים כפשוטה. אתה חש כאילו יצקת על ידיך מעין "מי משמעות" חומר "מקנה ערכיות" הרי אין שימוש בכל חומר חיטוי, אף נמנע שפשופן זו בזו... למעשה אתה נפגש כאן לראשונה עם תחושת ה"ניקיון המטפיזי" שהיא מעין שילוב של ניקיון פיזי עם היטהרות מרוע"...תחושת טיהור הידיים המתעוררת כאמור באקט נטילת הידיים בטרם ביצעו הידיים כל פעילות שהיא, מהווה מעין "צצו גיוס" לכל פעולותיהן במשך היום כאילו הולבשו הן מדים בלתי נראים... (עמ' 97-96).

תיאור ססגוני זה של חווית הנטילה מבאר אולי מדוע נצרכת הרחיצה בבוא הכהנים אל הקודש. עם בניין המשכן נבנה חיץ ברור בין הפנים והחוץ, בין החול והקודש, בין הפרוזדור והטרקלין. האפשרות לטיהור היא האפשרות לשינוי תודעתי עצום המתחייב מן המעמד. בנוטלנו ידינו בבוקר אנו הופכים להיות כהנים הנכנסים לעבודתם ומתחייבים ליום עבודה נקי כפיים. ליום עמל שכולו בטהרת קדושת משכן.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן