על פנייתו של משה: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָֹה אֱלוקֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם" לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱ-להֶיךָ, לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אוֹתוֹ וְלַעֲבוֹד אֶת-ה' אֱ-להֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. לִשְׁמוֹר אֶת-מִצְוֹת ה' וְאֶת-חֻקּוֹתָיו אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לְטוֹב לָךְ" כותב הנצי"ב בפירושו "העמק דבר" (דברים י' יב') שמהמילים של משה: "כי אם" אנו מצפים לשמוע בקשה אחת או בקשה פעוטה, והנה אנו שומעים בדבריו חמש בקשות: "ליראה", "ללכת", "ולאהבה", "ולעבוד", "לשמור את מצוות ה'" שהם בעצם כוללות את הכל, מכאן מסיק הנצי"ב שהפניה כאן היא לא לאדם אחד או קבוצה אחת אלא אל ארבע קבוצות בעם ישראל, ומכל קבוצה הקב"ה שואל דבר אחר.(עיין בספרי "חמדת ימים" עמ' 444 את פירוט הקבוצות ואת הבקשות מכל אחת מהן) ומה שהקב"ה שואל מזה אינו שואל מזה.
וממשיך הנצי"ב ומפרט מי הם ארבע הקבוצות ומה הקב"ה דורש מכל אחת מהן: והבקשה הראשונה "לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱ-להֶיך" היא מ"מנהיגי הדור" הנקראים "עוסקים בצרכי ציבור".והבקשה השניה "לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אוֹתוֹ וְלַעֲבוֹד אֶת-ה' אֱ-להֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ" היא מ"זקני הדור" שהם תלמידי חכמים עמלי תורה ועליהם מוטל מצות אהבת ה' ודביקות הרעיון בו יתברך בכל לב ונפש, ולקיים מצוות מעשיות בכל מיני דקדוקים היותר אפשריים. והבקשה השלישית "לִשְׁמוֹר אֶת-מִצְוֹת ה' וְאֶת-חֻקּוֹתָיו אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם" הם מ"המון ישראל" העוסקים בפרנסתם, עליהם מוטל לשמור המצוות בזמנם ולא יהא עסק שלו מבטל המצוה. אבל "אי אפשר לשאול מאיש עמוס בעסקיו שקידת היראה והאהבה אלא רק מעשה המצוות בפועל". והבקשה האחרונה "לְטוֹב לָךְ" היא מהקבוצה האחרונה שהם הקטנים והנשיםשאותם הקב"ה פטר מכמה מצוות ואינו שואל מהם אלא להיות לטוב הישוב והליכות עולם של האנשים.
ומסביר שם הנצי"ב מדוע ממנהיגי הציבור אין הקב"ה שואל לא אהבה ולא דבקות ולפעמים אף הם פטורים מקיום מצוות עשה (כמו שמבואר בתוספתא ברכות פ"א: אמר רבי יהודה פעם אחת הייתי מהלך אחר רבי עקיבא ור"א בן עזריה, הגיע זמון קריאת שמע, כמדומה אני שנתייאשו מלקרות אלא שעוסקין בצרכי ציבור. ועוד אמרו חז"ל: גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה, ואם הכנסת אורחים שהיא עיסוק בצרכי הפרט מכל שכן שהעיסוק בצרכי ציבור גדולה יותר שתדחה מפניה אהבה ודבקות) ולכן מנהיגי הציבור אינם רשאים להתבטל מעבודתם הציבורית שלהם אפילו לדברים שבקדושה, ולא לעסוק אז בעבודת ה' ובדבקות שהרי בזה לא תהיה שקידתם בעבודת הציבור שלימה. ואם כך - שואל הנצי"ב - "מה ה' שואל מראשי ישראל מנהיגי הציבור? הלא לא אהבה ודביקות ולא שמירת מצות עשה אלא יראה, היינו שיהא שקוע תמיד ביראת ה'."
אבל בל נטעה, כשאנו אומרים "יראת השם" אין מבקשים מנהיגי הציבור - לפי הנצי"ב - "יראת שמים" דתית, את זה הוא משאיר לזקני העם תלמידי חכמים העמלים בתורה, ואילו ממנהיגי הציבור הדרישה היא "יראת שמים" חברותית ואמונית, ומדוע הוא זקוק ליראת שמים חברותית? מסביר הנצי"ב: "באשר מי שהוא ראש ועוסק בצרכי רבים עלול לבא להנאת עצמו וכבודו במעשיהם , ולראות לטוב למי שחונף לו, ולהיפך למי שיגע בקצה כבודו יעלים עיניו מלראות בצר לו, או אף תמצא ידו להרע לו" בדבריו אלו הנצי"ב רואה שלוש סכנות למי שמתמנה לתפקיד ציבורי: האחת "שחיתות שלטונית", ניצול לרעה של השלטון לטובות הנאה אישיות או קידום האגו במקום לדאוג לטובת ורווחת הציבור "להנאת עצמו וכבודו במעשיהם" . סכנה נוספת היא להקיף את עצמו במלחכי פינכה אומרי הן (יס- מנים) "ולראות לטוב למי שחונף לו". ועוד כשלון בהתנהלותו של איש הציבור רואה הנצי"ב והיא: "ולהיפך למי שיגע בקצה כבודו יעלים עיניו מלראות בצר לו, או אף [אם] תמצא ידו להרע לו" וכוונתו למקרה שאכן התרחש בו אדם התמנה לנהל משרד ממשלתי כשר או כמנכ"ל, והנה באחד הימים כשצירפו למשרדו עובד מדינה ותיק למלא תפקיד בתחום אחריותו, והעובד מוכשר עם קבלות שהממונים הקודמים שלו משבחים אותו, והנה השר או המנכ"ל החדשים נזכרו שהעובד הזה לפי שנים רבות "נגע בקצה כבודו" כשפרסם דברי בקורת על מקורבים לו, ובמקום להיות רגיש למצוקת העובד להבליג ולהתנהל בצורה ממלכתית, הוא "יעלים עיניו מלראות בצר לו ואם תמצא ידו אף ירע לו"כנגד כל אחת מהאפשרויות הללו אין הקב"ה שואל ממנו : "כי אם ליראה", להתגבר על חולשותיו האנושיות, כי "בכל שעה עליו לידע כי גבוה מעל גבוה וגו'".
כדי להגיע ל"יראת שמים" כזו, שהמנהיג יחוש את נוכחות הבורא על איש הציבור -לפי הנצי"ב- להיות מחובר לתורה שהעסק בה מסייעת לו להפנים תמיד במחשבתו לירא מה' שצופה על כל דרכי בני איש.ולכן לפי הנצי"ב "מי שאינו תלמיד חכם כלל, מי מבקש ממנו להיות עוסק בצרכי ציבור" אלא שעם זאת אין הוא פסול מלשמש מנהיג ציבור גם אם אינו בן תורה, בתנאי שיהיה בפעילותו מחובר אצל גדול הדור שהוא תלמיד חכם אמיתי, "והוא מדריכו ומעמידו על דרך הטוב והישר" ובהשראתו יזכה גם הוא ליראת שמים ולמלא את תפקידו הציבורי ללא חריקות וללא פגמים.