הפרשה בקולנוע: מבול של ירוקים

פרשת נח מתארת את אחד הסיפוריים האפיים ביותר בתנ"ך כולו: את המבול. עולם שלם עומד להיחרב ולהיבנות מחדש. דורון צ'יטיז בעקבות סיפור נוח הקולנועי

חדשות כיפה דורון צ׳יטיז, המכללה האקדמית הרצוג 23/10/14 20:08 כט בתשרי התשעה

הפרשה בקולנוע: מבול של ירוקים
יחצ, צילום: יחצ

מאז ומתמיד נאמרו ונכתבו דרשות רבות על סדר פרשת השבוע. בדורות האחרונים אנו עדים לסוג נוסף של פרשנות מודרנית לפסוקי התורה, וזהו כמובן הקולנוע. מפעולות בני עקיבא ועד שיעורי חברה עם המחנך, שיעור מדרש סרט (או קולנוער) ממלא תפקיד חשוב בחינוך המודרני. יש הסולדים באופן מוחלט משימוש במדיום הקולנועי לצורכי חינוך, ויש כאלה הרוצים לדבר עם הנוער בשפה שלהם.

מה שעומדים לנגד עיניי תמיד בהקשר הזה הם דברי בן עזאי בפרקי אבות: "שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום". כל אדם שנפגוש וכל דבר שנחווה הם הזדמנות ללמידה ולשיפור עצמי. אם זכינו לחיות בדור רווי באמצעים חזותיים כה חזקים, אז דומני שחובה עלינו להשתמש באמצעים אלה כדי להבין ולהפנים טוב יותר את דברי התורה ומסריה העמוקים.

פרשתנו, פרשת נח, מתארת את אחד הסיפוריים האפיים ביותר בתנ"ך כולו; את המבול. עולם שלם עומד להיחרב ולהיבנות מחדש, ומי מאיתנו לא תאר לעצמו כיצד התחולל המבול בפועל. ככל שעובר הזמן, ואנו כבר מרגישים שתיאורי המבול בתורה כבר מוכרים וידועים, עצם החוויה של קריאת הסיפור נשחקת. אין כמו אפקטים רציניים עם מירב הכסף שיודעת הוליווד להשקיע כדי לעורר בנו שוב את אותם הרגשות שהרגשנו בלומדנו את סיפורו של נח לראשונה.

הסרט הראשון שעולה באזכור פרשת נח והקולנוע הוא כמובן המבול (באנגלית שמו הוא Noah). הסרט יצא לפני כחצי שנה ועורר רגשות מעורבים. מצד אחד, הסרט מוצג כביכול כמבוסס על הסיפור המקראי (בצורה אפלה וקודרת למדי). מצד שני, יש התעלמות גורפת ושינויים מהותיים מפרטי הסיפור שבתורה לעומת מה שנראה על המסך (מן הבולטים שבדוגמאות: מי היה בתיבה, סיבת המבול, ההתגלות עם ה', בני האלהים ועוד רבים). ובכל זאת, קריאת פרשת נח אחרי הצפייה בסרט היא חוויה שונה לחלוטין (אפילו פסוק כמו "וארובות השמים נפתחו" מקבל פתאום עוצמה חדשה).

בסרט הושקע הון תועפות באפקטים החזותיים (כל בעלי החיים הם מעשה ידי מתכנתים ומומחים לגרפיקה ממוחשבת. לטענת הבמאי כל זאת כדי לא לפגוע בבעלי חיים...) והטרגדיה של המבול מומחשת ומורגשת. הסרט מצליח לעורר בנו רחמים על אותם הרשעים שתמיד היינו בסדר עם השמדתם. אי אפשר שלא לשאול מדוע נח לא פעל בכדי להצילם כלל (בין אם נח היה נחשב צדיק גם בדורות אחרים ובין אם רק בדורו שלו, עדיין השאלה צריכה להישאל). ראסל קרואו, כוכב הסרט ונח הקולנועי, אף הסביר את אישיותו הקודרת בסרט לאור העובדה ש"זהו אדם שעמד מהצד ופשוט נתן לכל אוכלוסיית העולם לגווע".

חוץ מחוויית מחיית היקום, בסרט מרגישים באופן בולט את סבלם של באי התיבה. בעוד שבעלי החיים בסרט הורדמו למשך שהותם בתיבה, נח ומשפחתו (במתכונת חסרה. בסרט רק שם היה נשוי). סובלים בתיבה, הן סבל פיזי והן סבל פסיכולוגי רגשי. לפני הצפייה בסרט מקובל לדמיין את השהות בתיבה כשייט תענוגים עם אוכל לרוב. כמובן שבמציאות (המתוארת במדרשים, שחלקם מביא רש"י) היה קשה הרבה יותר.

בנוסף למבול עצמו, בסרט מראים שוב ושוב את ההתגלויות שעבר נח. הם מתוארים כהבזקי חלומות לא ברורים הגורמים לנח לפקפק כל הזמן במסר האלוקי אותו היה צריך לקלוט ולהעביר הלאה. סוגיית נביא הכובש נבואתו בפרט יחד עם הנבואה בכלל מקבלת הסתכלות חדשה בסרט. פתאום מוצאים את עצמנו שואלים: כמה קל היה לנביא להבין את המסר הנבואי אותו קיבל מה' (כמובן שההתגלות הראשונית לשמואל בתחילת ספרו מובנת יותר לאור היבט זה בסרט)?

באשר לדמויות עצמן, הסרט מחייב כל צופה לשאול את עצמו מי מהם בעצם מופיע בפסוקי התורה (בני האלהים, תובל קין, נעמה, עוג). יחד עם שאלות על חלקים שלמים בסרט, כמו: אופיו של נח בסרט כמשוגע (המוכן לעשות הכל כדי לקיים את צו ה', אפילו להרוג את בני משפחתו), שלבי בניית התיבה, פנייה למתושלח (הזקן המופלג בעל חכמה רבה, אך בסרט הוא מקבל גם תפקיד של סנילי והזוי) היציאה מן התיבה ועוד. הסרט שולח את הצופה בו הישר לתנ"ך ולחז"ל כדי להבין באמת מה בסרט הוא באמת "משלנו" ומה פשוט תוספת הוליוודית בלבד.

סיבת המבול בסרט היא מאוד חד-משמעית. בני האדם שנבראו והחלו את מסעם בגן עדן יחד עם בעלי החיים, התדרדרו כל כך עד שהם מסוגלים אפילו לאוכלם. החטא החמור שגלגל את הכחדת היקום הוא אכילת בשר. הצדיקים בסרט הם הצמחונים, בעלי החמלה כלפי החיות אשר רק להם זכות קיום. השאלה המתבקשת היא מהו יחס התורה לצמחונות?

 

(צילום: יחצ)

 

ראשית, בבריאת העולם האדם ובעלי החיים מקבלים כתפריט את "כל ירק עשב לאכלה", מה שמעיד על היותם צמחוניים. נוסף על כך, היתר אכילת בעלי חיים מופיע בתורה רק לאחר המבול וכדרך חיים פחות אידאלית לאחר בריאת העולם המחודשת (דרך נח ובניו). הרב קוק מסביר בחזון הצמחונות והשלום ש"שבירת הכלים" של הדורות הראשונים היא זו שגרמה לחוסר היכולת האנושית לחיות ברמה מוסרית כה גבוהה. זה מה שהוביל לרידה בדרישות התורה בהיתר אכילת הבשר. יתר על כן, אפילו חזון השלום המפורסם בישעיהו סובב סביב הצמחונות "וגר זאב עם כבש...". הצמחונות שהפכה כיום למילה גסה היא בעצם דרך החיים האופטימלית (לפחות בעיני פשט הפסוקים וחלק גדול מן המפרשים) אשר סרטנו מתכתב עמה.

לסיום ההתעסקות בסרט זה, ראוי לציין את נושא "שכחת האל" בסרט. בני האדם עוזבים אותו בעצם כי הוא עזב אותם. הסתר פנים ממש. כל ההוויה האנושית משתנה ללא קרבת האל. עניין זה תואם מדרשים רבים ואפילו את פשוטו של מקרא. ה' מתגלה אל אדם הראשון, אל קין, ואחריו רק אל נח. ישנה התעלמות של הקב"ה כלפי הדורות שבין אדם לנח, מה שבהחלט יכול להיות מוסבר ע"י עזיבת ה' את הארץ (דבר שמוזכר במפורש בסרט) והסתר פנים.

[embed]

]

הסרט השני, שהוא בכלל קומדיה חינוכית, הוא מבול של צרות (סרט המשך לברוס הגדול מכולם בכיכובו של ג'ים קארי) משנת 2007. סרט זה לא מתיימר לספר את הסיפור התנ"כי המקורי, אלא להביא בפנינו סיפור נח והמבול חדשני ומודרני. הסרט מתמקד באוון בקסטר, שנבחר לקונגרס עם הסיסמה של שינוי (או תיקון) העולם. הוא מסכים לחתום על חוק הפוגע בשמורות טבע ומאז חייו משתנים. האל מתגלה אליו, הוא מתחיל לקבל בדואר משלוחים של חומרי גלם לבניית תיבה, ובעלי חיים שונים מופיעים אצלו בדלת בזוגות. הסרט מתכתב לכל אורכו עם סיפור המבול, והמסר העולה ממנו הוא שימור הטבע והסביבה. כל זה קורה בזמן שהרשעים (חברי קונגרס שכנים, וכתבי חדשות) צוחקים עליו ומציירים אותו כמשוגע. הוא מתאמץ לבנות את התיבה עם משפחתו למורת רוחם של כל הסובבים אותו. האם באמת יצליח לשנות את העולם?

 

(צילום: יחצ)

 

כמו בסרט הקודם, גם כאן דמות הנביא היא של אאוט-סיידר תמידי. בסרטנו אוון בקסטר (נח המודרני) מתחיל בין לילה לקבל חזות תנ"כית (הרבה שיער ומטה, אלא מה?) ולא מצליח להעלים חזות זו חרף התנגדותו. ככל שמנסה להתגלח ולהסתפר הוא גורם להיפך לקרות ומבודד את עצמו עוד. האם אנחנו היינו מגיבים אליו כפי שהגיבו מכריו ושכניו, או שהיינו מצליחים לזהות את המסר האלוקי שהוא מנסה להעביר אלינו?

מבול של צרות פותח בפנינו (לומדי התורה והמעיינים בפרשותיה) שאלה כללית יותר של מה היה אילו סיפורי התורה היו מתרחשים היום, וכיצד היינו מגיבים אישית אם היינו נקלעים למצבים המתוארים בתורה. בכל שלב בסרט ניתן לעצור, לחשוב ולהשוות למתואר בספר בראישת, מההתגלות של הקב"ה, דרך משפחתו וכלה בתיבה עצמה, בעלי החיים וכל הצופים מהצד.

[embed]

]

כל סרט אשר מנסה להתכתב עם סיפור המבול חייב לתת מדרש מודרני לשאלות מהו החטא, כיצד מתרחשת ההצלה, מיהו נח וכיצד מגיבה שאר האוכלוסיה אליו. בעולם הפוסט-מודרני שלנו, הדת היחידה המותרת היא דת הירוקים, והחטאים האובייקטיביים היחידים הם חטאי הפגיעה באקולוגיה. בשני הסרטים שהזכרתי זהו המדרש הקולנועי כלפי החטא. ב'מבול של צרות' הפוליטיקלי קורקט הולך צעד אחד קדימה, והתיבה נחה לא בהרי אררט של עולם נחרב, אלא בחלון הויטרינה של גבעת הקפיטול. כאן אפילו יש אמירה ייחודית לגבי אופציית התיקון (לא החרבת כל העולם, אלא עוררותו מתרדמת לצורך העברת מסר).

בין אם תהנו מצפייה בסרטים אלה ובין אם לא, הם מתכתבים באופן ישיר עם פרשתנו. נוכל לבחור להתעלם מהתכתבות זו, ונוכל אף לבחור לנצלה לטובת עיון מעמיק יותר, למען דיון פורה עם ילדינו ותלמידינו ולשם הכנסת בורא עולם לחיינו הפרטיים, גם כאשר אנו "סתם" צופים בסרטים.

שבת שלום!

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן