פרשת נח: 'תוכנית ההתכנסות'

בתוך העולם שדורש מאיתנו לפעול ולשנות, לפעמים נכון להיכנס אל התיבה ולבנות את האישיות. הרב חגי לונדין על פרשת נח

חדשות כיפה הרב חגי לונדין 19/10/17 15:51 כט בתשרי התשעח

פרשת נח: 'תוכנית ההתכנסות'
הרב חגי לונדין, צילום: באדיבות המצולם

העולם בו אנו חיים דומה במובנים רבים למבול. כאוס, טשטוש בין אמת ושקר, בלבול בין טוב לרע, החלפה בין אויב לידיד – כל אלה מאפיינים את התרבות הפוסט מודרנית. בתוך הים הגועש אנו ניצבים ותוהים: מהי הדרך לנהוג בעת שמתרחש מבול? מה עושים כאשר נדמה שהעולם עומד להיחרב? השאלה הזו יכולה להישאל גם ברמה הפרטית: מה עושה אדם כאשר מרגיש הוא שהעולם סביבו גורם לו להרגשת מחנק? איך מתמודדים עם מפולת בחיים האישיים? בעת משבר משפחתי, מקצועי או רוחני?

על פי רוב אנו נוהגים לדרוש לגנאי את הפיתרון בו בחר נח. רוצה לומר, בניגוד לאברהם שניסה לתקן את העולם, הרי נח נתפס כאדם אשר בחר בפיתרון 'נוח' להציל את עצמו ולהתעלם מן האחרים ('צדיק בפרווה' כפי שהתבטאו גדולי ישראל). יחד עם זאת, הרב קוק בספרו "מוסר אביך" (פרק ב פסקה א), לומד שלעיתים הנהגתו של נח היא ההנהגה הנצרכת באופן זמני: "והדבר הפרטי באדם נלמד הוא מהכלל כולו... מענין המבול ותיבת נח, שדומה לו היה האידרא ('המעגל הפנימי') דרבי שמעון בר יוחאי עליו השלום, שהתיקונים נתקנו בפנים האידרא, כמו שנתקן העולם כולו על ידי גידול בעלי חיים והספקת מזונם, בתוך התיבה, רק לא היה אפשר להתפשט בעולם מצד שמדת הדין גרמה שיהיה מבול על פני כל הארץ, לכלות פשע ולהתם חטאת. וכמו-כן התיקונים הגדולים של מאורות הקדושה לא היה אפשר שיתפשטו בעולם, מפני טפשות לב אנשי העולם על ידי זוהמת מעשים רעים ותשוקות דמיוניות".

הרב קוק עורך הקבלה בין נח המסתגר בתיבה לרבי שמעון בר יוחאי המסתגר במערה. בשני המקרים מדובר על מציאות סביבתית-קיצונית, שבה לעיתים אין מנוס אלא להתכנס לתוך התיבה. למצוא זמן לבירור נוסף, לחשבון נפש, לחשיבה מחודשת ולכינוס הכוחות. זוהי אמנם דרך זמנית אולם במצבים מסוימים היא בחזקת הכרח בל יגונה. לפעמים המצב דורש לבודד ילד מחברה רעה, לבנות מסגרת נפרדת, לעצב עולם רוחני במשך מספר שנים תוך כדי ריחוק מהשפעות זרות. כדוגמת נח הנכנס לתיבה ו'אחריו המבול' וזאת על מנת לקיים את המין האנושי לעתיד – כך אנו נאלצים לעיתים להתכנס פנימה על מנת לקיים את היקר מכל.

חשוב להדגיש זאת דוקא במציאות התרבותית בה אנו מצויים כיום. בעולם הפוסט מודרני כל העמדת גבול נתפסת כניכור והתנשאות, ושלא בצדק. גם בתוך הציבור הדתי-לאומי מילים כדוגמת 'מכנה משותף רחב'; 'אינטגרציה'; 'מעורבות' – הן המילים המהלכות קסם, ואילו מילים כדוגמת 'גבולות' ו'יחודיות' – נתפסות כמיושנות. בעומק הדברים מונחת כאן שתי תפיסות-עולם שאחת מודדת את הדברים במישור כמותי והשנייה במישור איכותי. לעיתים אין ברירה אלא לזכור שהאיכות חייבת לבוא על חשבון הכמות, ולעיתים חברה מחליטה להתכנס ברמה זו אחרת בהווה לצורך בניית העתיד.

כמובן שזהו אינו המצב האידיאלי, כדבריו של הרב שם: "אבל לא זהו התכלית, רק במשך התיקון צריך האדם לנסות כוחותיו אולי יוכל לשלח חפשי ויעבדו עבודת השם יתברך ביתר שאת; כי אי-אפשר לתלמוד-תורה להתרחב ולרדת אל עומק החכמה האמיתית ולעשות טוב וישר בפעולות גדולות כי-אם בנפש מלאה אמץ ורוח גבורה ללכת ברחבה, בלתי-מאוסרת. והוא ענין 'שילוח העורב והיונה'. שימצא האדם בנפשו דרכים, שיוכל לנסות כחותיו בדבר שלא יהיה חשש הפסד וסכנה, כמו נח ששלח מעופפים שכנפיהם מגינות עליהם ממי המבול, וכשיראה שהקלקול לא נתקן לגמרי יאסוף אותם אל תיבתו, עד שידע כי חרבה פני הארץ... וזהו דוגמת מאמר השם יתברך לנח "צא מן התבה".

לאחר כינוס הכוחות ובניית יציבות אישיותית, ניתן ל'צאת מן התיבה' ולהתחיל ליישב את העולם, אולם זהו תהליך הצריך להיעשות בזהירות: בתחילה שולחים 'גששים' כעורב וכיונה (ולעיתים הגשש הראשון נכשל במשימתו וצריך להיות מוכנים גם לזאת); ורק לאחר מכן יוצאים כולם אל הארץ היבשה (וגם אז יש ליזהר 'מהתלהבות יתר' לישוב העולם כפי שקרה לנח ולכרם שנטע).

נוסיף עוד נקודה אחת להשלמת התמונה: גם בעת ההתכנסות הזמנית (וההכרחית כאמור), מצוי הבדל מהותי בין התכנסות ובין התבדלות, בין בידוד זמני לבין ניכור ואדישות; ההבדל הוא הציווי אותו מקיים נח: "צהר תעשה לתיבה". היכולת לקרוע חלון כלפי העולם בחוץ, לחוש את כאבו של העולם המצוי במבול ולהבין את האידיאל הסופי – אלה הם הדברים המאפשרים לצלוח את המים הסוערים ולבנות עולם חדש לאחר שיבשו המים. היכולת להעמיד גבולות ומסגרות ויחד עם זאת לחנך לאידיאל של שיתוף והכלה – היא הבסיס כיום לכל מערכת חינוכית, ציבורית ופרטית. רק לאחר שהבסיס איתן ניתן לעבור לשלב הבא. לא בכדי אנו נפגשים תחילה עם פרשת 'נח' ורק לאחריה עם פרשיית 'לך לך'. רק לאחר שנראית היבשה מסתיים תפקידו של נח ומתחיל תפקידו של אברהם: לקרוא בשם ה' בגלוי ולהניח יסודות לתיקון העולם בפועל.

 

 

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן