חדשות כיפה

פרשת משפטים: כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן

הביטוי "לֹא תְעַנּוּן" הוא חריג בהקשרו כיון שהוא מובע בלשון רבים בשונה מן המצוות והאיסורים הסמוכים לו. מה הענין במקרה הזו?

עליה לתורה

עליה לתורהצילום: shutterstock

(כא) כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן: (כב) אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ: (כג) וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים:  (פרק כב)

הביטוי "לֹא תְעַנּוּן" הוא חריג בהקשרו כיון שהוא מובע בלשון רבים בשונה מן המצוות והאיסורים הסמוכים לו, לפניו ולאחריו (דוגמאות אחדות: "זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם... וְגֵר לֹא תוֹנֶה... אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר"). ולא רק בהקשרו הוא חריג אלא אף בתוך כדי דיבור הכתוב עובר ללשון יחיד "אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ... " ובעונש חוזר שוב ללשון רבים "וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים". מה פשר המעברים הללו?

כתב ראב"ע:

"ואחר שאמר 'לא תענון' לשון רבים אמר 'אם... תענה', כי כל רואה אדם שהוא מענה יתום ואלמנה ולא יעזרם, גם הוא יחשב מענה". 

וכן כתב ראב"ע גם בפירושו הקצר:

"לא תענון - בלשון רבים, כי משפט הרואים העינוי והחרישו כמשפט המענה, על כן כתוב 'אם ענה תענה... והרגתי אתכם' ".

האחריות האשמה והעונש על עינוי יתומים אינן רק על ראשו של המענה אותם אלא אף על ראשם של "הרואים העינוי והחרישו", ולכן פתח הכתוב והזהיר בלשון רבים, והמשיך והתרה מפני מְעַנֵּה יחיד, שמעשהו עלול לגרום לעונש הרבים האדישים. אדישות בהקשר הזה היא מידה מגונה מאד.

לרעיון חשוב זה של ראב"ע הציע הנצי"ב, בפירושו "העמק דבר", מקור מפסוק מפורש; כך כתב:

"כתיב 'לא תענון' בלשון רבים, כתב הראב"ע משום דכל הרואה אדם שהוא מענה יתום ואלמנה ולא יעזרם גם הוא יחשב מענה. והוא נכון, ומקרא מלא הוא בישעיה ס"ד 'העל אלה תתאפק ה' תחשה ותעננו עד מאד'. פירוש במה שתחשה תעננו".

הנביא ישעיהו (סד, ט-יא) פונה לקב"ה ב"תלונה": "עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה יְרוּשָׁלִַם שְׁמָמָה. בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה. הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק ה' תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד". ה"תלונה" היא כנגד העינוי שמענה אותנו הקב"ה, אך עינוי זה אינו בקום ועשה אלא בשב ואל תעשה, העובדה שהקב"ה מחשה ואינו פועל לשינוי המצב היא העינוי שכנגדו 'מתלונן' הנביא.

מכאן למד הנצי"ב שגם שתיקה ואדישות לנוכח המצב מוגדרות כעינוי בפועל, וכדברי ראב"ע.

 

07.02.2018

1. נשמת אפו של זה המקרא מתמוססת ...... (משה אהרון )

בס"ד.
כל עינוי יתום ואלמנה הופך אוטומטית לעוולה חברתית קולקטיבית .
. עצם קיום המצב הנורא הלזה הופך כאמור לעברה ומחוייבות קולקטיבית מוחלטת .
אל תטעו ,התורה לא התכוונה אך למי ששמע או ראה בלבד ........
בגלל עוצמת העוולה הזו התורה מייחסת אחריות חברתית מוחלטת
על בסיס אותה היישות המשפטית של "שמיעה וידיעה קונסטרוקטיבית".
כאמור עצם קיום עינוי שכזה המקרא מייחס לנו ידיעה ושותפות .
לכן גם הכפל של הלשונות הרלוונטיות של:
צעוק יצעק ושמוע אשמע
כאמור הכפילות באה לייחס אשמה קונסטוקטיבית חברתית כללית
במילים אחרות אם קיימים יתומים ואלמנות . ותמיד יהיו כאלה
לכתחילה הצפייה הינה לקיום מערכת צמוצה של פוקוס ופיקוח .
פשוט לעשות הכל שלא יתענו ששום דבר לא יתפספס.
זו מגמת התורה לא להשאיר שום דבר ליד המקרה .
חיוב לקיום מנגנון ופיקוח מלא למניעה מוחלטת .
אם חס וחלילה אנו נכשלים יש הרג נורא במקומותינו
[אוי מי יקום לתרגם זאת להבנת המצב הקיים כיום]
זאת ועוד
"לא תענון" גם פועל ששום תפילה שלנו לא נענית .......

דווח על תגובה לא ראויה
12.02.2018

2. היה כאן דבר תורה ואיננו : כי יד הכורת עלתה (משה אהרון)

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

הצפיה בו תוביל לחילול שבת? צילום: פלאש 90. יונתן זינדל

רב הכדורגלנים לשרה רגב: מנעי חילול שבת במשחק הנבחרת

קרא עוד