ואתם הדבקים

תפקידם של המחנכים הוא ללמד את חניכיכם לדבוק, לדבוק במטרה, לדבוק בעצמם. כיצד ניתן לעשות כן? מזכ"ל תנועת עזרא מתכונן לשבת ארגון בתנועה

חדשות כיפה שאול דה-מלאך, מזכ"ל תנועת עזרא 29/12/16 13:22 כט בכסלו התשעז

ואתם הדבקים
תנועת עזרא, צילום: תנועת עזרא

הבשורה שהתורה בנושא הדביקות היא רדיקלית. יש בכך אמירה משמעותית מאוד במיוחד לעולם בו אנחנו חיים - יש תופעות רבות הנוגעות לאיכות הקשב והריכוז שמחייב העולם המודרני. התורה מציעה לראות בתופעות אלו אתגר אל מול המשימה המרכזית - הדבקות ברבונו של עולם, קשר אינטימי ובלתי אמצעי עמו, שיח, דיבור נוכחות שלו בחיים שלנו, אישיים או תנועתיים, בפעולה בכיתה או בקבוצה, במסע ובלימודים, לתת לרבונו של עולם מקום להיכנס.

היכולת לדבוק בה' מגיעה רק על ידי עבודה מאומצת וקבועה המתחילה מעולמו הפנימי של כל אחד, מהיכולת שלו לדבוק בעצמו, להתרכז, להשאר נאמן לרעיון לאורך זמן. לדבוק בערכי המשפחה המותקפים חדשות לבקרים מתוך תפיסת אשליה של חדשנות. הדבקות כמידה הינה איכות חיים שכל אחד מאיתנו צריך ויכול ללמוד וליישם, וכך בתוך עולם תזיזיתי מותר לעצור ולהפסיק, יש לכייל ולכוון את כלי התפיסה וההרגשה לאיכות הזו, לדביקות.

תפקידם של המחנכים הוא ללמד את חניכיכם לדבוק, לדבוק במטרה, לדבוק בעצמם. כיצד ניתן לעשות כן?

הדביקות מופיעה לראשונה במקרא במפגש של אדם עם אשתו, המקרא מסביר - "על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". דביקות אם כן היא מצב הגורם להתאחדות, התמזגות - והיו לבשר אחד. היכולת להפוך אחד עם משהו דורשת לכאורה קורבן נורא - לוותר על מי שאתה, להיטמע כולך במשהו אחר, בזולת. אך הדביקות בזולת היא חמקמקה, שהרי אם זוג אוהבים דבק זה בזו, יוצא שכל אחד מוותר על עצמיותו, אם כן מה נשאר?

הסבר אחד שניתן להציע הוא שלכן ישנו ציווי להדבק ברבונו של עולם - "ולדבקה בו", משום שללא ציווי זה דביקות תשאר מסמן ללא מסומן, הנחיה ריקה שמתארת מטרה אליה לעולם לא נגיע - מעין ציווי של "היה שם", והרי לשם אף פעם לא ניתן להגיע שהרי אנחנו אף פעם לא שם, אנחנו תמיד פה. גם כשנגיע לשם נוכל לומר שאנחנו פה, לא שם.

אך ניתן גם לומר שבוויתור הזה, בקפיצה ובהתמסרות אשר למעלה מן הדעת, התמסרות מוחלטת וכוללנית, התמסרות היוצרת דביקות היא התמסרות המעבירה את כל החיים שלנו אל מרחב הוויה אחר, אנחנו מפזרים "אבק פיות" שמעניק לכל החיים חיבור נוסף עמוק יותר, חיבור שיש בו דביקות.

דביקות במשימה ודביקות בשיחה ואפילו דביקות בווטסאפ אחד לפני שמגיעה הודעה נוספת אליה עוברים ולה צריך להגיב. האיכות הזו, "אבק הפיות" ששמו דביקות הוא בשורה לאנושות כולה, לאנושות שלא נותנת לאף אחד להפריע לה בזמן שהיא מפריעה לעצמה כל עשרים שניות במשהו חדש שזה עתה הגיע.

תפקידנו כמחנכים הוא לפזר (זה מה שניסינו לעשות בחודש הארגון ) מ"אבק הפיות" ששמו דביקות, לפזר אותו בראש ובראשונה עלינו - בלימוד קבוע בו החלטנו לדבוק בחודש הזה למרות הכל, במשהו אחד שקיבלנו על עצמנו, בדבקות בקשר, בחברות ובמשפחה שכל כך מהר לפעמים שוכחים בלהט העשייה. אם נפזר אבק פיות זה, יתכן, ולפתע בתפילת ערב שבת, כשכולם בבגדי לבן עם מעט שעות שנה אבל טעונים באנרגיות גדולות, פתאום תנצנץ לה הדבקות בה', שלפעמים מרוב הפרעות אפשר לשכוח שהוא הנותן לנו כוח לעשות חיל.

ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן