אלה מסעי

"אלה מסעי בני ישראל... ויכתוב משה את מוצאיהםלמסעיהם, ואלה מסעיהם למוצאיהם". ארבעים ושניים מסעות מונה משה. רובם ככולם – שמותשאין בידינו לזהותם כיום, בהעדר רצף של יישוב במדבר אשר יוכל לשמר את השמות במקומם. ואכן כל המפרשים תוהים ותמהים: לשם מה נמנו כל אותם מסעות? הנצי"ב מוולוזי'ןמחלק את המסעות לשלושה חלקים: החלק הראשון – ממצרים לכיוון ארץ ישראל, עד קדש ברנע, שם אירע חטא המרגלים. בחלק זה היה המסע מכוון למטרה ידועה, ועל כן היה ערך לנסיעהעצמה, לעצם התנועה אל היעד הנכסף. על כך נאמר: "אלה מסעי בני ישראל". החלק השני– מסעות חסרי כיוון ומשמעות ברחבי המדבר. שם לא היה ערך לנסיעה. המשמעות היחידה היתההיציאה מן המקום הקבוע. על כך נאמר: "מוצאיהם למסעיהם". היציאה היא העיקר, ואילוהמסע עצמו – חסר משמעות. והחלק השלישי הוא המסעות לכיוון הארץ המובטחת, אשר נסתיימו"בערבות מואב על ירדן ירֶחו". גם כאן חוזרת וניתנת המשמעות לנסיעה עצמה, ולא ליציאהמן המקום הקודם. "אלה מסעיהם למוצאיהם", כאשר הנסיעה עיקר והיציאה טפלה אליה. שלושה שלבים אפוא בדרך אל הארץ המובטחת. בהתחלה – תנועה מהירה אל עבר היעד. בהמשך – תנועה חסרת תכלית שאינה מבטאת אלא חוסר מנוחה. ורק בסוף – תנועה המגיעהבסופה אל היעד, אף על פי שהיא מסתבכת ונאלצת לחזור על עקבותיה ולסבוב את ארץ אדוםכדי להגיע אל ערבות יריחו. על דבר נוסף עומד רבנו בחיי. עשרים מסעות היובשלושים ושמונה השנים של גזרת המרגלים. כולם מרוכזים היו במחצית השנייה, כאשרבמחצית הראשונה עמדו ישראל במקומם. תשע עשרה שנה של דריכה במקום, ותשע עשרה שנה שלחוסר מנוחה ותנועה ללא תכלית. (ומעניין, שהמספר 19 הוא מספר השנים בתחילת ימי הביתהשני, בהן הושבתה בניית בית המקדש – עי' רמב"ן ויקרא כו, מב; והוא מספר השנים שהיהבין הקדמת המדינה לשחרור ירושלים, כאשר מאז ועד עתה עברו עוד 38 שנה, שהן 2X19). הקורא את הדברים הללו, יבחין מיד כי לנגד עיניו נגלה מבנה שלם של מהלך היסטורי, על כל מרכיביו ושלביו, ועל כל המשברים המלווים אותו בדרכו. ואכן, בסוף דבריו עומדרבנו בחיי על כך שסדר המסעות מהווה סימן מן הגאולה הראשונה אל הגאולה האחרונה. בעקבות דבריו נאמר אנו, הרואים את כל המרכיבים הללו במהלך זה של גאולתנו: בראשית ימי המפעל הציוני, ואף בראשית ימיה של המדינה, ניכר היה כי ישנו יעד ברוראשר המהלך כולו חותר אליו, בבחינת "אלה מסעי בני ישראל". ככל שעבר הזמן ניכרו שתיהתופעות: הן דריכה במקום מתוך עייפות, והן הליכה מזגזגת מיעד ליעד ללא תכלית ברורה, מתוך תחושה עמוקה של חוסר נחת במקום שבו עומדים, בבחינת "מוצאיהם למסעיהם". אולםבסופו של דבר מגיעים אל השלב השלישי – "מסעיהם למוצאיהם", מסע אל הארץ המובטחת, שאמנם הוא קשה, ארוך ומפותל, אולם צועד אל יעד ברור, אל הר בית ה' אשר יהיה נכוןבראש ההרים, "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".