פרשת מטות מסעי: בין משה ואלעזר

בפרשות שלנו אפשר למצוא את נושא טומאת המת שהלכותיו נאמרות על ידי משה ונושא טהרת הכלים שמוסבר על ידי אלעזר. ה תפקידו של אלעזר בכח? ומדוע אלעזר הוא המוסר את הדברים הללו ולא משה?

חדשות כיפה הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי 20/07/17 18:17 כו בתמוז התשעז

פרשת מטות מסעי: בין משה ואלעזר
הרבנית מיכל טיקוצינסקי, צילום: באדיבות המצלם

כאשר אנשי החיל חוזרים מן המלחמה על מדין התורה מציינת שמשה כועס ("ויקצוף משה על פקודי החיל...") כאשר בוחרים הלוחמים להחיות את הנשים. אותן הנשים שהחטיאו את ישראל. מיד לאחר שמשה מורה ללוחמים להרוג גם את הנשים ולתקן את שעיוותו, הוא נותן להם הוראות כיצד להתמודד עם טומאת מת, שחלה גם על מי שהרג את הנפש. 

 וְאַתֶּ֗ם חֲנ֛וּ מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כֹּל֩ הֹרֵ֨ג נֶ֜פֶשׁ 
וְכֹ֣ל׀ נֹגֵ֣עַ בֶּֽחָלָ֗ל תִּֽתְחַטְּא֞וּ בַּיּ֤וֹם הַשְּׁלִישִׁי֙ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י אַתֶּ֖ם וּשְׁבִיכֶֽם:
וְכָל־בֶּ֧גֶד וְכָל־כְּלִי־ע֛וֹר וְכָל־מַעֲשֵׂ֥ה עִזִּ֖ים וְכָל־כְּלִי־עֵ֑ץ תִּתְחַטָּֽאוּ (פס' יט-כ).

הפרשיה העוקבת עוסקת אף היא בטהרה הנדרשת בעקבות המלחמה, אבל היא מוצגת בפיו של אלעזר הכהן: 

 וַיֹּ֨אמֶר אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ אֶל־אַנְשֵׁ֣י הַצָּבָ֔א הַבָּאִ֖ים לַמִּלְחָמָ֑ה
זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה' אֶת־מֹשֶֽׁה:
אַ֥ךְ אֶת־הַזָּהָ֖ב וְאֶת־הַכָּ֑סֶף אֶֽת־הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ אֶת־הַבַּרְזֶ֔ל אֶֽת־הַבְּדִ֖יל וְאֶת־הָעֹפָֽרֶת:
כָּל־דָּבָ֞ר אֲשֶׁר־יָבֹ֣א בָאֵ֗שׁ תַּעֲבִ֤ירוּ בָאֵשׁ֙ וְטָהֵ֔ר אַ֕ךְ בְּמֵ֥י נִדָּ֖ה יִתְחַטָּ֑א 
וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יָבֹ֛א בָּאֵ֖שׁ תַּעֲבִ֥ירוּ בַמָּֽיִם:
וְכִבַּסְתֶּ֧ם בִּגְדֵיכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י וּטְהַרְתֶּ֑ם וְאַחַ֖ר תָּבֹ֥אוּ אֶל־הַֽמַּחֲנֶֽה: (פס' כא-כד)

פרשיה זו קרויה גם פרשת גיעולי מדין. הפרשיה מסדירה את דרך טהרתם של הכלים הנלקחים מן הגויים ואת האפשרות  להעבירם לשימוש בידי ישראל. הפרשיה היא הבסיס להלכות הכשרת כלים. 
היחס בין שתי הפרשיות, זו של טומאת מת שנאמרת בפיו של משה וזו של טהרת הכלים שנאמרת בפיו של אלעזר, אינו חד משמעי. מדוע מובאת הפרשיה כתוספת? מה תפקידו של אלעזר בכח? ומדוע אלעזר הוא המוסר את הדברים הללו ולא משה, בפרט שלדברי אלעזר עצמו הוא רק מוסר את השמועה שנאמרה כבר למשה בידי ה' "זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' את משה". 
בגמרא במסכת פסחים מוסבר היחס בין הפרשיות באמצעות הטענה שמשה שכח את מה שה' אמר לו. על כן אלעזר נדחק להשלים את דבריו:

ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס- אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו... 
אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו- ממשה. 
דכתיב: "ויקצוף משה על פקודי החיל" וגו' 
וכתיב "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא..." 
מכלל דמשה איעלם מיניה (=מכאן שנעלם ממשה) (פסחים סו, ב).

לדבריו של ריש לקיש משה שכח את הפרשיה הזו כולה ואת מצוות ההכשרה של הכלים. ולכן, אלעזר נאלץ להשלים ולהזכיר. בקריאה חוזרת של הפרשה מבעד לעיניה של הפרשנות הזו, נראה שאלעזר משתדל לעשות זאת בדרך ארץ, כתלמיד העומד לפני רבו, וזו הסיבה לכך שהוא טורח לציין מפורשות שידיעותיו מגיעות ממשה רבינו שקיבל את הדברים ישירות מן הקב"ה. שהוא עצמו אינו המקור אלא דווקא משה. ברור מדברי ריש לקיש שאלעזר נקלע לסיטואציה לא נוחה. הוא מודע לכך שיש חובה להודיע לעם להיזהר משימוש בכלים שלא הוכשרו לכך, ומצד שני, הוא עומד לפני רבו ומתחבט אם להורות הלכה בפניו. הסיבה לשכחתו של משה אף היא נזכרת בדברי ריש לקיש. לטענתו משה שכח את הפרשיה משום שכעס על הלוחמים בשובם מן המלחמה. כעסו גרם לו לאובדן הצלילות והחדות. 
בניגוד לדברי הגמרא, המובאים במדרשים שונים ואף בפירושו של רש"י, אבן עזרא מסביר אחרת את כל הפרשיה: 

ויאמר אלעזר הכהן - כי חקת תורת הפרה לאלעזר נתנה, 
ומשה אמר להם 'תתחטאו' דרך כלל,
ואלעזר פירש להם.

אבן עזרא קורא את כל הדינמיקה שבין משה ואלעזר בצורה שונה. לפי פירושו כל דברי אלעזר כלולים בדברים שאמר משה בפסוקים שקדמו. אלא שמשה מסר את הדברים בקצרה ובתמצית ובמילה "תתחטאו". ואלעזר חש שהם אינם מספיק ברורים ועל כן הוסיף ביאור משלו, מלווה בפרטים מעשיים. דברי האבן עזרא מתיישבים עם העובדה שגם בדברי משה יש כבר התייחסות לעניין טהרת הכלים שהוא העניין העיקרי שאלעזר דן בו. שהרי משה כבר מצווה: "וכל כלי עץ תתחטאו".

שני הפירושים מציעים התבוננות בפרשה מנקודת המבט של מערכת היחסים המורכבת שיש בין רב ותלמיד. מצד אחד, מוראו של הרב תובע מערכת מאוד ברורה של כללים לפיהם התלמיד אינו רשאי ללמד הלכה במקום בו נמצא רבו. יחד עם זאת, פעמים לא מועטות הוא זוכר ויודע את תורת רבו יותר משרבו זוכר את תורתו הוא. אולי מפני העמדה "התלמידית" הלקטנית, התלמיד מסוגל לזכור גם אמירות איזוטריים של רבו, הוא מסוגל לחבר אמירה סתמית עם שיעור חשוב ולראות את החוט המקשר ביניהם. הוא לומד ומקיש דבר מדבר, ומאמץ לא פעם ראייה ביקורתית ומתוך זה הוא למד לעיתים גם תורה הנסתרת מעיניו של רבו ממנו למד אותה.
ובכן, האם זה הכעס שמשכיח מהרב את תורתו שלו או שמא העמדה הנפשית הכללית שלו כ"מורה"? 

כמורה הוא נתון בשאלה החינוכית ובראיית הרוחב של הדברים, הוא עסוק  בתחושת הכישלון על שהלוחמים החזירו אל המחנה את הנשים שבשלן יצאו בכלל למלחמה במדין. שאלת טהרת הכלים אינה נשכחת ממנו, אלא  שהמיקוד שלו אינו בפרטים. התלמיד מסוגל להחזיר את המורה אל "החומר" אל דף המקורות. לא תמיד התלמיד צודק בכך. לעיתים, זו טעות אופטית של התלמיד שנדמה לו שנשכח איזה פרט אבל ראיית המכלול מונעת מן הרב לדון בו כעת. בכך עולה המורה על התלמיד- הוא אינו החיקוי של עצמו, הוא אותנטי ודינמי ומשוחרר יותר. ועל כן, יש מהפרשנים שהעירו שאלעזר נענש. ושתורתו לא נזכרת מכאן ואילך, יהושע לא נזקק לו. 

הפירוש השני, של האבן עזרא, מדגיש את הנקודה שבה כוחו של התלמיד עולה על זו של המורה. את דברי המורה הוא שתה בצמא, הוא יודע כל פרט מתורתו. אין לו אולי חידושים, ותורתו הגיעה אליו בצנרת כשעליה עוד שכבת חלודה, אך היתרון שלו הוא ביכולת לתווך את הדברים לדור הבא. לפי האבן עזרא הסיטואציה שמתוארת בפרשה שלנו כמעט בלי מילים, היא נקודה היסטורית מכרעת, שבה דבריו של משה רבינו מצריכים לפתע ביאור. כבר נפער פער בין משה ובין שומעי לקחו. הדור מדבר שפה חדשה, ודברי משה מחייבים תיווך ופרשנות. 

אין סתירה בין שני הפירושים, דווקא מתוך צירופם יחד מצטייר לעינינו המנגנון הפנימי העדין והמורכב של מערכת יחסים אנושית המלווה יחסי רב ותלמיד. הריקוד העדין שבין יראה והליכה קדימה, בין חיקוי ובין השלמה, בין שמירה ומסורת ובין ארגון מחדש וזיהוי האתגרים החדשים, כל אלו הם המצע על גביו צומחת ומתגדלת התורה. 
 

הרבנית עו"ד ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי היא דיקנית הסטודנטים וראשת תכניות בית המדרש לנשים במכללה האקדמית הרצוג

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן