לך לך: יוצאים לדרך חדשה

כאשר נפנים שאנו אחראים למעשינו ושחיינו תלויים בידינו, אז נתאמץ יותר לשים את ליבנו לצעדינו גם עתה. מוריה גליק קוראת לנו לבחון מה אנחנו לוקחים מהשנה שעברה ומהשנים שעברו, ומה אנחנו דווקא משאירים מאחור

חדשות כיפה מוריה גליק 10/11/16 16:48 ט בחשון התשעז

לך לך: יוצאים לדרך חדשה
דוברות תנועת 'אריאל', צילום: דוברות תנועת 'אריאל'

פרשתנו פותחת בציוויו של הקב"ה אל אברם: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך...". לכאורה סדר היציאה מוצג בפנינו בצורה הפוכה מהמציאות, שהרי כאשר אדם יוצא למקום אחר, ראשית הוא יוצא מפתח ביתו, בית אביו, לאחר מכן יוצא ממולדתו ורק אז מארצו. אלא שכאן מדובר ביציאה אחרת, ביציאה נפשית - מהותית, שמשמעותה היפרדות ובחירה בדרך אחרת, שונה מזו שאברם הלך בה עד כה. בהיפרדות זו יש קושי והכתוב מתאר את סולם רמות הקושי בסדר עולה.

אברם צריך לעבור תהליך שמורכב מארבעה שלבים. הראשון שבהם - ההליכה, הקימה, ה- "לך לך", היציאה מהרגלים מסוימים שהוא סיגל לעצמו במהלך חייו, השינוי בתפיסה שנבנתה אצלו, הבחירה לעבור תהליך. השלב השני - היציאה מארצו, מהתרבות, מהשפה ומהמנהגים. השלישי - היציאה ממולדתו, כלומר העזיבה של מה שלמד מהסביבה הקרובה אליו בה הוא גדל. והשלב הרביעי הוא היציאה מבית אביו - ההינתקות מהדברים שחונך עליהם בבית אבא.

מטרת התהליך היא בניית הקשר עם הקב"ה והשתתת העם היהודי, הקמתו וביסוסו. בכדי להגיע למטרה נעלה זו אברם צריך לבצע את השינוי בכל הרבדים והמעגלים שעד כה הם היו חלק אינטגראלי ממנו, ולא פחות מכך - הוא היה חלק אינטגראלי מהם. כדי שהתהליך יתהווה באופן יסודי, שלם ואמיתי, צריך לערוך שינוי בכל המרכיבים המשלימים אותו. השינוי אינו צריך להיות גמור. אברם אינו צריך למחוק את חייו ולשכוח מאין בא, אבל הוא כן נדרש לברור מחדש את הדברים הסובבים אותו ולבחון עם עצמו, מה הוא לוקח מתוך כל אלו באישיותו ובפנימיותו ומה הוא מחליט להשאיר מאחור, מנגד.

בימים אלו, שתקופת החגים עוד זכורה לנו היטב ועוד יושבת חזק בתודעה שלנו, אולי ננסה לשאול את עצמנו כיצד חיים את התשובה. בימים הנוראים עשינו מאמצים כבירים לחזור בתשובה, התוודינו, התחרטנו, עזבנו את החטא וקיבלנו לעתיד. ועכשיו מה? איפה כל זה נכנס בימים הללו של שגרה? לחלקנו ישנה נטייה לשכוח מה קרה, אך לפני מספר שבועות בודדים, ולחזור להרגלים שלנו, הידועים והמוכרים לנו, כי זה הרי הרבה יותר נוח ובעיקר - כי זה לא דורש מאיתנו מאמץ.

ברם, כאשר נפנים שאנו אחראים למעשינו ושחיינו תלויים בידינו, אז נתאמץ יותר לשים את ליבנו לצעדינו גם עתה. לבחון מה אנחנו לוקחים מהשנה שעברה ומהשנים שעברו, ומה אנחנו דווקא משאירים מאחור. נפשפש בכל המרכיבים של חיינו - קודם כל בנו ממש, ואחר כך לפי הסדר - בארצנו, במולדתנו ובבית אבינו, ונבחר את הדרך שבה נבצע בפועל את התהליך שהתחלנו בחגים.

הפרשנים עומדים על כך שניתן היה לומר "לך מארצך", ותוהים מדוע היה צורך להוסיף את המילה השנייה "לך". רש"י מתייחס לתוספת זו ומפרש כך: "להנאתך ולטובתך ושם אעשך לגוי גדול". כלומר, מעבר למטרה הנשגבה שלשמה אברם נשלח, הקב"ה אומר לו שיהיה לו בזה גם רווח אישי. מכך משתמע, שכאשר נקשיב לרצון הפנימי שלנו, לניצוץ האלוקי שבנו ונוציא אותו לפועל יהיה לנו בזה גם הנאה וטובה אישית מעבר לחשיבות העניין עצמו, ומעבר למחויבות הבסיסית שלנו לכך. ייתכן והפנמת נקודה זו, תדרבן אותנו עוד יותר לאזור כוחות ולחיות את התשובה.

הכותבת היא רכזת חברתית באולפנת או"ת נווה חנה מבית אור תורה סטון

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן