והנה קרן עור פניו - פרשת כי תשא

    (כט) וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ: (ל) וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו: 
(פרק לד)

כאשר ירד משה מהר סיני ושני לוחות העדות בידו יראו אהרן וכל בני ישראל מגשת אליו מפני קרינת עור פניו. אכן יראתם עתה בעת קבלת הלוחות השניים מלמדת שהיה זה דבר חדש, ולא היה כן בלוחות הראשונים.

כך כותב השם משמואל: "נראה כי בפעם הראשונה ברדתו מן ההר לא קרן עור פניו, דאם לא כן מדוע לא יראו אז מגשת אליו, ואם באמת היה גם אז קירון פניו, שוב לא נתחדש להם דבר ומדוע נתיראו עתה".

אלא שדבר זה מצריך הסבר: מדוע לא קרן עור פניו של משה עד קבלת לוחות שניים? אכן, טרם כל מבאר השם משמואל מה הוא קירון עור פנים זה שזכה לו משה עתה: "ונראה דענין קירון עור פניו הוא אור החוזר מזיו השכינה כמו שרואין במראה מלוטשת אור הנר העומד נגדו, ומובן שזה תלוי בליטוש המראה אם היא מלוטשת יותר מאירה יותר". 

קירון עור פניו של משה הוא השתקפות של זיו השכינה. השם משמואל ממשיל את העניין לראייה במראה. הגורם המשפיע על איכות מראה ההשתקפות במראה הוא ליטושה של המראה – "אם היא מלוטשת יותר מאירה יותר". ובנמשל – את השינוי בין אז לעתה, שבא לידי ביטוי בהתחדשות קירון עור הפנים, יש לחפש במשה רבנו. אכן השם משמואל מבין שהדבר תלוי בדבר שנשתנה במשה מאז לעתה;

כך הוא כותב:"ועל כן יש לומר שבמה שאמר "מחני נא מספרך" ומסר נפשו עבור כלל ישראל, עבור זה עצמו שב גם גוף שלו מלוטש ומאיר ביותר, מה שלא היה כן בלוחות הראשונות, אף שלעצם מעלתו היה אז אלף פעמים יותר כמבואר במגלה עמוקות, מכל מקום זה היה לענין מעלת נפשו אבל לא לענין מעלת גופו".

בעת קבלת הלוחות הראשונים היתה מעלתו של משה "אלף פעמים יותר" ממעלתו עתה בעת קבלת הלוחות השניים. ואף על פי כן, רק עתה זכה לקירון עור הפנים, עתה ולא אז. מבאר השם משמואל שמעלתו הגבוהה אז היתה מעלת נפשו, והיא אמנם היתה גבוהה ממה שהיא עתה. אבל קירון עור הפנים תלוי במעלת גופו, ובזה היתה מעלתו של משה גבוהה יותר בעת קבלת הלוחות השניים. ומה גרם לו למשה להתעלות לעילא ולעילא במעלת גופו בלוחות שניים? מסירת נפשו עבור כלל ישראל. 

לאחר עשיית הדין בחוטאים בחטא העגל עלה משה אל ה' כדי לכפר על חטאתם של ישראל: "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב. וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (לב, לא-לב). כנראה שהשם משמואל מבין אמירה זו כפירושם של הפשטנים רשב"ם וראב"ע שהבינו מחייה זו כביטוי של הריגה. כלומר, משה אומר לקב"ה שאם לא ימחל להם הוא מבקש שיהרגהו. 

זוהי מסירות נפשו של משה עבור כלל ישראל, ו"עבור זה עצמו שב גם גוף שלו מלוטש ומאיר ביותר", וזכה משה לקירון עור פניו עתה בלוחות שניים.