חדשות כיפה

פרשת כי תבוא: ברכה וקללה – פירוד זמני

דווקא סמיכות המקום של שני הרים כה מנוגדים בטבעם מגלה ששום השפעה או שפע חיצוניים אינם הגורם האמיתי לפריחה ולבלוב. אלא דווקא התשתית הרוחנית שאנו בונים

הרבנית מיכל טיקוצ

צילום: באדיבות המצלם

ברית נכרתת בין עם ישראל והקב"ה על ההרים עיבל וגריזים. הר גריזים הוא הר הברכה ואילו הר עיבל הוא הר הקללה. הר גריזים הוא הר מרכזי שלמקומו ישנם איזכורים בתורה עוד קודם לציווי על המעמד הזה. בפרשת לך לך מסופר על אברהם שמגיע לראשונה ארצה לאחר שהוא נענה לאתגר הניסיון הראשון "לך לך". תחנתו הראשונה של אברהם בארץ היא אלון מורה: "ויעבור אברם בארץ, עד מקום שכם, עד אלון מורה".. ורש"י מסביר: אלון מורה "הוא שכם, הראהו הר גריזים והר עיבל ששם קיבלו ישראל שבועת התורה" (ראו גם משנה סוטה ז, ה). גם ברטנורא מציין את מקומו של הר גריזים שם: "עד אלון מורה - לראות הר גריזים ששם קיבלו התורה". המלבי"ם מצביע על הדימיון בשורשי המילים - "אלון" ו"מורה" הרומזים למקום שיוצאת ממנו הוראה לישראל בשבועה ובאלה. ואולי מכאן הסיקו חז"ל וזיהו המפרשים בין אלון מורה ובין מקום הר גריזים (מלבי"ם, ויקרא, צו).

לפי זה מתברר שאברהם מבקש להגיע קודם כל אל המקום הקדוש שאליו לימים יגיע יעקב בכניסתו לארץ, ואליו יגיעו עם ישראל בכניסתם, ויעמדו שם למעמד נוסף של קבלת עול מצוות. הקישור הזה הופך את הרי גריזים ועיבל ממקומות אקראיים למקומות מקודשים.

קדושתו של הר גריזים היא אפשרות קיימת או נרמזת, במיוחד אם נוסיף ונזכיר שגם הר הבית אינו נזכר במפורש בתורה, וגם ירושלים איננה מפורשת בפשט הפסוקים נבין מדוע הכותים התייחסו להר גריזים כמקום המקודש ביותר.

אבל חז"ל נאבקו בהשקפה זו. הם הוציאו את הכותים מכלל ישראל, התייחסו לדבריהם  כאל דברי מינות וכפירה, וקבעו: "מאימתי מקבלין אותם, משיכפרו בהר גריזים ויודו בירושלים" (מסכת כותים, ב, ח). ישנה עדות מתקופת נחמיה שסנבלט החורני הקים מקדש על הר גריזים ואף הצליח למשוך לשם משפחות כהנים מיוחסות כדי לעבוד במקדש. הוא הצליח ליצור שם מקדש אלטרנטיבי פעיל המבסס קריאה שונה במקורות (ראו אברבנאל זכריה יא). במסכת יומא מסופר כיצד נחרב אותו המקדש כשהכותים זממו להחריב את בית המקדש שבירושלים והגזירה נהפכה ומקדשם נחרב בזכות הנאמנות של היהודים לשלטון ותפילתם לשלום המלכות, כ"ה טבת- יום חורבן מקדשם של הכותים נקבע כיום טוב (יומא סט, א). ממקורות אחרים מתברר שכפירתם של הכותים היתה מקיפה יותר, ומעבר להעברת המקדש להר גריזים הם כפרו גם בתחיית המתים ובפרשנות התורה, וכך גם הלכות יבום שלהם היו שונות (סנהדרין צ, ב; מסכת כותים ב, ז).

העברת המוקד הפולחני מירושלים להר גריזים היא רק סימפטום, אם כן, לתפיסה אלטרנטיבית של תורת ה'.

כדי להבין את עיקרי המחלוקת הזו נציץ רגע למשמעות המעמד בהרי עיבל וגריזים.
הרש"ר הירש מתאר שהר עיבל והר גריזים היו בעלי אופי מנוגד. האחד מוריק כגן פורח וכולו אומר ברכה, והשני צחיח ושומם וכולו אומר קללה.
הר גריזים והר עיבל הם שני הרים בהרי אפרים, ועדיין הניגוד שביניהם ניכר לעין.

הר גריזים הוא בדרום הר שכם והוא עטוף ירק, וגנות מכסות את המדרגות שבמדרונו;
ואילו הר עיבל הוא בצד צפון והוא תלול וצחיח ושומם.
הר עיבל גבוה כשמונה מאות רגל והר גריזים גבוה ממנו קמעא.
לפיכך שני ההרים האלה העומדים זה בצד זה ממחישים יפה את הברכה ואת הקללה.
שניהם מתרוממים על אותה אדמה ואותה טיפה של גשם ושל טל מרווה את שניהם,
על שניהם חולף אותו אויר ואותה אבקת פרחים מרחפת על זה ועל זה;
אף על פי כן נשאר הר עיבל בקיפאון עקר, ואילו הר גריזים עוטה עדי צמח עד פסגתו.
וכך הברכה והקללה אינן תלויות בנסיבות החיצוניות,
אלא הן תלויות בכושרנו הפנימי לקבל את זו או את זו;
הן תלויות ביחסנו למה שמביא את הברכה (דברים, יא)

דבריו המרשימים של הרש"ר הירש מצליחים לקחת את תמונת הנוף של ההרים עיבל וגריזים אל הרושם הפנימי שעושים שני ההרים האלה בנפשו של האדם. דווקא סמיכות המקום של שני הרים כה מנוגדים בטבעם מגלה ששום השפעה או שפע חיצוניים אינם הגורם האמיתי לפריחה ולבלוב. אלא דווקא התשתית הרוחנית שאנו בונים, הכלי שאנו מכינים לברכה או לקללה חלילה. מתוך ידיעה וודאית שהמפגש עם הקללה הוא חלק מאותה אמונה בברכה ובטוב. הכותים לקחו לעצמם את הר גריזים הוא הר הברכה בלבד. הם האמינו באלוקות נקייה שאין בה קללה, באיסטיניסיות רוחנית. לפי המדרש הם סברו שהר גריזים גם מסמל נצחיות ועמידות:

א"ל רבי יונתן: למה הוא קדיש  (למה אתם מאמינים שהר גריזים קדוש?)
אמר לו אותו הכותי: שלא לקה במי המבול. (דברים רבה)

לפי אמונת הכותים כבר כשירד המבול הר גריזים ניצב צח וירוק ולא נפגע מסערות העולם, סמל לטהרה ולניקיון כפים. הכותים ביקשו לבנות לעצמם מקדש של שפע טוב וכפרו ברע בעולם. ולמעשה כפרו בבחירה של האדם. ואמנם, במעמד הר גריזים והר עיבל נראה היה לרגע אחד שאפשר להפריד בין הברכה והקללה, אבל בחיי היומיום הטוב והרע משמשים בערבוביה. אפשר לשאוף לטהרה ונקיות אבל עצימת עיניים אל מול קיומו של הרע, והתגדרות בערכים ובהצהרות על טוב נצחי ומושלם מובילות בדרך כלל לחורבן. יכולתם של היהודים לעמוד בתפילה גם לשלומה של מלכות היא סמל לעמדתם שניתן לראות את הטוב שברע, שהמציאות היא מורכבת ואיננה סטרילית כבית המרקחת. ירושלים היא סמל לשילוב ולהכלה של כלל הכוחות כולם, היא המקום אליו ינהרו בעתיד גם כל הגויים, והיא ירושלים- לא החלק אלא השלם.

הרבנית עו"ד ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי היא דיקנית הסטודנטים וראשת תכניות בית המדרש לנשים במכללה האקדמית הרצוג

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר