פרשת יתרו: הרצון לגונן

לעיתים מתוך רצון ומחשבה בהירה וטובה, מחשבה "רציונאלית" ו"מפוכחת", הורים מנסים לשמור ולגונן על ילדיהם שלא יחוו קושי, סבל ומאמץ, גם במחיר החלשת כח הרצון ועוצמות החיים

חדשות כיפה מרדכי שפייר 28/01/16 17:37 יח בשבט התשעו

פרשת יתרו: הרצון לגונן
shutterstock, צילום: shutterstock

משה רבינו נפגש ומתאחד שנית עם משפחתו הקרובה:
"ויקח יתרו חותן משה את ציפורה אשת משה אחר שילוחיה ואת שני בניה... ויבוא יתרו חותן משה, ובניו ואשתו אל משה, אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלוקים".

היכן היו אשתו ובניו, מהיכן הגיעו, מדוע לא היו יחד עד כה??
מספרים לנו חז"ל:

כשמשה רבינו רצה לחזור למצרים, על פי ציווי ה' ללכת ולהושיע את עם ישראל, ניסה יתרו חותנו למנוע ממנו לקחת גם את בניו עמו: "אמר לו יתרו 'להיכן אתה מוליכן'? אמר לו: 'למצרים', אמר לו: 'אותם שהם במצרים מבקשים לצאת ואתה מוליכם למצרים'?
משה לא השתכנע, וכך ענה ליתרו: 'למחר הן (בני ישראל הנמצאים בשעבוד מצרים) עתידין לצאת ולעמוד על הר סיני לשמוע מפי הקב"ה אנכי ה' אלוקיך, ובני לא ישמעו כמוהם"?
קיבל יתרו את הדברים "מיד אמר יתרו למשה לך לשלום.."

השיקול של חינוך הילדים הוא זה שמוביל את משה לקו המחשבה הזה, לקחת איתו את הילדים למרות קושי השעבוד במצרים, כדי שיהיו נוכחים במעמד הר סיני, חוויה חינוכית בלתי נשכחת.
ובכלל.. יתכן שכאשר קשה לילדים, הם גדלים מחונכים יותר ובעלי מחויבות ואחריות.
למשה חבל שבניו ואשתו לא יחוו את תחושת ההשתייכות לעם, לא יחושו את השותפות בשעבוד, לא יהיו עדים לנסים שעתיד ה' לעשות לעם ישראל ולא יקבלו את התורה בהר סיני, ואכן, יתרו מקבל את הדברים ומבין מדוע הצעתו נדחתה.

ואולם.. כאשר גם אהרן אמר דברים דומים, המצב משתנה:

"בשעה שאמר הקב"ה למשה במדין: לך שוב מצרימה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים, באותה שעה נטל את אשתו ושני בניו והיה מוליכם למצרים.
באותה שעה אמר הקב"ה לאהרן: 'לך לקראת משה', יצא אהרן לקראת משה ויפגשהו בהר האלקים וחבקו ונשקו.
אמר אהרן למשה: 'היכן היית כל השנים הללו'? אמר לו: 'במדין',
אמר לו: 'מי הם הללו'? אמר לו: 'אשתי שנשאתי במדין ואלו הם בני',
אמר לו: 'להיכן אתה מוליכן'? אמר לו: 'למצרים'.
אמר לו: 'על הראשונים אנו מצטערים ואתה בא להוסיף עליהם ועכשיו נצטער גם על אלו'?!
באותה שעה אמר לה משה לצפורה: 'לכי לבית אביך'.
באותה שעה נטלה שני בניה והלכה לה לבית אביה".

מדוע מקבל משה את עצת אהרן הזהה להמלצת יתרו ואשר אותה לא קיבל משה?
ניתן להעלות מספר אפשרויות:
- יתכן מתוך תחושה שאהרן נייטרלי יותר ולכן עצתו יותר "נקיה" מעצת יתרו הנוגע בדבר, הרוצה את ביתו ונכדיו לידו במדין.
- אולי כיון שאהרן הינו מקור ראשון ואותנטי בתיאור השעבוד הקשה והמר במצרים.
- שמא מתוך תחושת קרבה לאחיו.
- ואולי פשוט כאשר שומעים את הדברים פעם שניה, זה כבר נשמע טיעון שקשה להתעלם ממנו.
- ניתן להבחין כי אהרן מדבר אל הרגש: "על הראשונים אנו מצטערים...", נוגע בתחושותיו של משה כאבא, הרוצה לחסוך ולמנוע מהם את הסבל במצרים.

תהא אשר תהא הסיבה לקבלת הצעת אהרן, משה רבינו מבקש להגן , לשמור, למנוע קושי וסבל מבניו ולכן הוא בוחר לשמור אותם במקום בטוח..
אך להחלטה זו יהיו השלכות בעתיד:
לקראת סיום תפקידו בעולם, פונה משה בבקשה לה' שבניו ימשיכו בתפקיד אחריו:
וכך עונה לו ה': "בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה, יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות הואיל והוא שרתך בכל כוחו כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו קח לך את יהושע בן נון לקיים מה שנאמר 'נוצר תאנה יאכל פריה' ":

מה משמעות הביטוי "בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה..."?
- ניתן להסביר: ישבו במדין ולא נכחו במעמד הר סיני ובמתן תורה (הדבר תלוי במחלוקת בשאלה מתי יתרו הביא את צפורה ובניה למשה, לפני או לאחר מתן תורה), אולם לפי כל הדעות , בניו לא חוו את השעבוד, את היציאה ממצרים, מכות מצרים, הניסים על הים וההיחשפות לכוחו וגבורתו של הקב"ה.
- אפשר להסביר גם: אמנם למדו תורה, אך לא ברמת ועצמת התמדתו ועיסוקו בתורה של יהושע, לכן אינם ראויים לתפקיד.

הביטוי ישבו להם... וכו' מתחבר לכך שלא חוו את חישול הרצון, חישול מתוך הקושי. לא חוו את הנשיאה בעול עם כל עם ישראל, חווית הקושי שבשעבוד - חיזוק הרצון, האמונה, בניית האישיות.
לא זכו לראות את ניסי מצרים, קריעת ים סוף ולפי חלק מהדעות אף לא היו נוכחים במעמד מתן תורה לכנסת ישראל, מעמד שמשה רצה ותכנן עבורם מלכתחילה.

אין לנו יכולת השגה והבנה במהות ובעומק דמותו הגדולה של משה רבינו, אך נראה כי ניתן ללמוד ממאמרי חז"ל בנושא את המסקנות הבאות הנוגעות לחיינו אנו כהורים וכמחנכים:
לעיתים מתוך רצון ומחשבה בהירה וטובה, מחשבה "רציונאלית" ו"מפוכחת", הורים מנסים לשמור ולגונן על ילדיהם שלא יחוו קושי, סבל ומאמץ, גם במחיר החלשת כח הרצון ועוצמות החיים.
חז"ל מלמדים אותנו:
פירות חינוכיים ניתן להשיג רק בעזרת עמל של ההורה והמחנך, אך גם ובעיקר של המתחנך עצמו.

שאלות לדיון עם בני המשפחה: (כל אחד משתף את האחרים במה שמרגיש וחושב)

- "נוצר תאנה יאכל פריה", מיהו / מיהי התאנה ומה פריה בסיפור בני משה ויהושע בפרט ובחיים בכלל?
- האם אנו מזהים בחיים שלנו בעבר או בהווה, מצבי קושי ש"ויתרו לנו" או ש"ויתרנו לעצמנו" ואנו מצטערים על כך?
- האם אנו מזהים בחיים שלנו בעבר או בהווה, מצבי קושי שקידמו אותנו?